ת"א 3225-01-13 א.מנ' מדינת ישראל ואח'

לפני תביעת פיצויים לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקנ"ז") בסכום של 120,000 ₪ בגין אירוע שארע בתאריך 10.5.12, עת התובע צעד בחוף הים וקבוצת חיילים שהתאמנה במקום פגעה בו והפילה אותו ארצה (להלן: "האירוע").

הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו התובע לא יטען לנכות בגין האירוע, הנתבעת לא תטען בעניין אחריותה או אשם תורם של התובע, ובית המשפט יתן פסק דין בסוגיית הנזק, על יסוד התצהירים והחומר הרפואי שצורף להם ולאחר הגשת סיכומים בכתב (ראו הסדר דיוני שקיבל בתאריך 7.1.14 תוקף של החלטת בית משפט).

הצדדים הגישו סיכומיהם ומכאן פסק דין זה.

רקע 

1.התובע, יליד 1934, בן 78 במועד הארוע.

בתאריך, 10.5.12 בשעות הבוקר, בעת שצעד בחוף בת-גלים בחיפה, קבוצת חיילי חיל הים שהתאמנה במקום ושרצה בכיוון הליכתו, פגעה בו והפילה אותו. מוסכם כי החיילים לא עלו על התובע ולא דרכו עליו (ראו סעיף 2 להסדר דיוני).

2. על פי תצהירו של התובע, ראשו נחבט בקרקע והוא קיבל מכה חזקה במיוחד בגבו. לאחר שהופל, ניגשו אליו שני חיילים על מנת לבדוק את מצבו. הם ביקשו לעזור לו לקום, אך הוא סרב מחשש כי בגילו כל תזוזה תגרום לו לנזק. גם להצעתם להסיעו לביתו סרב וכל שביקש היה ליווי לתחנת האוטובוס הקרובה, וכך הוה (ראו סעיפים 8 ו – 10 לתצהיר).

3.בחלוף 4 ימים, בתאריך 14.5.12, פנה התובע לרופא-אורתופד בקופת חולים על רקע כאבי גב. הרופא מצא בבדיקתו סימן חבלה בראשו של התובע וכן רגישות בגב מותני. בעקבות האמור, ניתנה לתובע תעודת מחלה ל – 12 ימים (ראו נספח ב' לסיכומי הנתבעת).

4. לטענת התובע, ובתמצית, בעקבות פגיעתו על ידי החיילים נגרמו לו נזקים ממוניים ולא-ממוניים. חופשת המחלה בת 12 ימים שניתנה לאחר הארוע הוארכה מעת לעת עד 61 ימים במהלכם אף נעדר מעבודתו, עסק משפחתי לממכר מוצרי מזון בסיטונאות. וכך, בגין ארבעה רכיבי נזק שונים התובע עותר לפיצוי; הראשון, גרימת 'פחד-מוות'. לטענת התובע הוא שמע את קבוצת החיילים שועטת לעברו בקול שעטה הולך וגובר. הוא בקושי הספיק להסתובב לפני שנפגע, אך הבין כי הוא עומד להיפגע, ובגילו – קרוב לשמונים – מילא אותו הדבר אימה שכן חשש שפגיעה פיזית קשה עלולה להופכו למקרה סיעודי. תחושת חוסר האונים והפחד המצמית באותן שניות מזכה אותו, לדידו, בפיצוי בסך של 50,000 ₪. רכיב הנזק השני, הוא הכאב והסבל בשל הפגיעה הפיזית בראשו ובגבו. לטענת התובע נקבעו לו 61 ימי מחלה במצטבר, ועל כך יש לפצותו בסכום של 30,000 ₪. הרכיב השלישי בעטיו הוא תובע פיצוי עניינו היעדרות כפויה מעבודתו. היעדרותו במשך תקופה ארוכה הביאה לירידה בהכנסות העסק ולפגיעה כלכלית אליה מתווסף היבט הפגיעה הלא-ממונית המתבטא בצער שחווה כתוצאה מהיעדרותו. בפרט ובמיוחד כשעסקינן באדם מבוגר כמותו, שהמשך עבודתו תורמת לו לתחושת חיוניות וערך. בגין רכיב נזק זה הוא עותר לפיצוי בסכום של 20,000 ₪. רכיב הנזק הרביעי הוא הטראומה המתמשכת לאחר האירוע לרבות אובדן ההנאה משהייה בשטח ציבורי והתרחקות מריכוזי אנשים והתקהלויות, ועל כך נתבע הסכום של 20,000 ₪. סך נזקיו מגיע כדי 120,000 ₪. כך התובע.