ת"א 3217-09 זילברברג נ' גלובינסקי

לפניי בקשת התובעים לעיכוב ביצוע של פסק-הדין שבו קבעתי כי הנתבעים קיימו את פסק הבורר והפקידו במועד את יתרת התשלום עבור הדירה. לפיכך הם זכאים לרישום הזכויות בדירה על שמם.

איני סבור כי יש לדחות את הבקשה מחמת היעדר סיכויים לערעור. הכרעתי בתיק זה לא הייתה קלה. ממילא לא אוכל לקבוע כי הייתה טריוויאלית.

לאור הספיקות שהובעו בספרות המחקרית אודות תקפות ההתרשמות הסובייקטיבית מעדים – אני מעדיף להכריע בין גרסאות על יסוד ראיות אובייקטיביות והגיונם של דברים. ממילא אין לערכאת הערעור נחיתות בבחינת הממצאים העובדתיים, חרף היעדר ההזדמנות להתרשם סובייקטיבית מן העדים.

לאור המקובץ, לא לי לקבוע כי "אין מצב" שבית-המשפט העליון יסבור אחרת ממני.

לעניין "מאזן הנוחות": נקודת המוצא היא שהנתבעים זכאים למימוש פסק-הדין. מטענות הצדדים לא עולה כי ייגרם נזק למאן דהו נזק בלתי הפיך אם הדירה תירשם על שמם, אך לא תימכר לצד שלישי עד הכרעה בערעור. נכון כי התובעים כבר מזמן אינם גרים בדירה, ולפיכך זיקתם לנכס הקונקרטי הזה אינה מן החזקות. אולם, המדובר בדירת מגורים. ככזו, יש לה מאפיינים ייחודיים. לא כל הדירות שוות. שוויין הכספי עשוי להיות שנוי במחלוקת, ולא מן הנמנע שיש לו היבט סובייקטיבי.

לאור המקובץ, מאזן הנוחות מורה שלא לעכב לחלוטין את הביצוע, אך להורות כי הנתבעים לא יעשו בדירה עסקה עם צד שלישי, כדי שלא לסכל את ההפיכות של רישומה על שם הנתבעים.

שאלה היא אם לאור החלטה זו יהיה לנתבעים כדאי לבצע את הפעולה הרישומית האמורה. אולם לא לי להחליט על כך במקומם.

סיכומו של דבר הוא שהנתבעים רשאים להירשם כבעלי הזכויות בדירה, בכפוף לרישום הערת אזהרה שלפיה אין לבצע בדירה עסקאות עם צדדים שלישיים.

לאור התוצאה – אין צו להוצאות בגין הבקשה לעיכוב הביצוע.

ניתנה היום, כ"ה אלול תשע"ו, 28 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.