ת"א 32096-10-14 בע"מ נ' פרידמן את הרשקוביץ בעמ

לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל טענה להשתק עילה וטענת התיישנות.

אין צורך לחזור על העובדות כן הללו מפורטות בכתבי הטענות שהוגשו, ראיתי מקום להעיר ששני הצדדים טענו טענות שאינן עולות בקנה אחד עם הדין, הנתבעת ביחס לתחולת הכלל של השתק עילה והתובעת בדבר עצירת מרוץ ההתיישנות כל עוד מתנהל הליך בין אותם צדדים (ואת זה טוענת התובעת באותה נשימה עם הטענה שלשונה: "אין כל קשר בין התביעה שהוגשה על ידי התובעת כאן, לבין התביעה הנזכרת בבקשת הנתבעת").

דין הטענה כי בנסיבות העניין חל השתק עילה להידחות.

דין טענת ההתיישנות להתקבל.

טענת השתק עילה

הנתבעת העלתה כאמור טענת השתק עילה והרחיבה בטענותיה בניסיון להוכיח שמדובר באותה עילה שהתקיימה בתיק אזרחי (שלום חיפה) מס' 18877/07 בין הצדדים (להלן:"התביעה הראשונה").

מעיון בתביעה הראשונה עולה שהתובעת כאן היתה שם הנתבעת, כלל ידוע הוא שהשתק העילה פועל ביחס וכנגד התובע באותה תובענה ולא ביחס וכנגד הנתבע (בניגוד להשתק פלוגתא):

"כלל השתק-העילה מכוון כנגד תובע המבקש לחזור ולתבוע את הנתבע שנית בגין אותה עילה ששימשה יסוד לתביעתו הראשונה. לעניין זה אין נפקא מינה אם התובע בהתדיינות השנייה הוא מי שהיה גם התובע בהתדיינות הראשונה, או אם הוא היה הנתבע שהגיש תביעה שכנגד, ובלבד שהתקיימו תנאיו של כלל ההשתק."

(פרופ' נינה זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (להלן: זלצמן"), עמ' 42-43)