ת"א 32086-06-26 נאסימי ואח' נ' פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ ואח'

1.בפניי בקשה למתן פטור מתשלום אגרת בית משפט, אשר הוגשה בד בבד עם הגשת תביעה על ידי המבקשים למתן סעד כספי בסך של 3,292,000 ₪, סעד הצהרתי וכן צו עשה.

הרקע לבקשה

2.המבקשת 1, דיקלה נאסימי (להלן: "המבקשת"), היא עורכת דין המנהלת משרד עורכי דין בנהריה. המבקש 2, אליהו נאסימי (להלן: "המבקש"), הוא אביה של המבקשת, חקלאי וגמלאי המתגורר במושב עבדון. בתמצית יצוין כי הרקע לתביעה נעוץ בעסקת חכירה מימונית של רכב שנכרתה ביום 4.11.20 בין המבקשת לבין חברת קל אוטו, אשר לימים נקלטה במשיבה 1 (להלן: "המשיבה"), כאשר המבקש ערב להתחייבויותיה של המבקשת במסגרת העסקה. בעקבות מחלוקות ותקלות נטענות ברכב, בוטלה העסקה, והמשיבה פתחה ביום 20.7.21 בהליכי הוצאה לפועל למימוש שטר חוב בסך של 24,264 ₪. במסגרת הליכים אלה הוטלו עיקולים על חשבונות הבנק של המבקשים, אשר גרמו להם, לטענתם, לנזקים קשים וכן לפגיעה במשלח ידם ובאפשרותם לקבל אשראי מגופי מימון. המבקשים הגישו התנגדות לביצוע השטר, וביום 19.3.25 נדחתה תביעת המשיבה בפסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בתל אביב (תאד"מ 11422-11-22). לפי הנטען בתביעה הנוכחית, למרות דחיית התביעה לביצוע שטר החוב, וסגירת תיק ההוצאה לפועל שנפתח בגינו, המשיכו המשיבות 2-3 (להלן: "המדינה"), להנציח רישום שלילי במערכת נתוני האשראי של בנק ישראל.

3.על רקע זה, הגישו המבקשים את תביעתם כנגד המשיבים, למתן הסעדים שפורטו בפתח הדברים, בהתבסס על עילות של לשון הרע, פגיעה בפרטיות, רשלנות והפרת חובה חקוקה.

הבקשה

4.עם התביעה, הוגשה הבקשה דנא לפטור מתשלום אגרה. בבקשה טענו המבקשים כי אין ביכולתם הכלכלית לשאת בתשלום סכום האגרה בגין התביעה. המבקשת טענה כי היא אם חד-הורית לילד עם נכות קשה, עורכת דין שמשרדה כמעט אינו פעיל ונכון להיום אינה משתכרת דבר מלבד קצבת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי. עוד הוסיפה המבקשת כי אין לה נכסים או חסכונות, האשראי שלה בבנק מזרחי טפחות עומד על סך של 4,000 ₪ בלבד אשר נוצל במלואו. עוד נטען כי המבקשת הוכרה על ידי הלשכה לסיוע משפטי במכתב מיום 12.11.25 כפטורה מתשלום אגרה במסגרת הליך בעניין אישי שנקטה. המבקש טען כי הוא גמלאי וחקלאי שאינו עובד מזה שנים, אשר הכנסתו היחידה היא שכר חודשי בסך של כ-13,000 ₪ נטו מחברה בה הוא מחזיק מניות בשם "המסיע נאסימי בע"מ". הוא הבהיר כי הכנסה זו משמשת למחייתו ולמחיית אשתו בגילם המתקדם, לרבות לצרכים רפואיים עקב מצבו הבריאותי הבקשה. המבקש הוסיף וציין כי עסקיו החקלאיים ופעילות הצימרים שלו במושב עבדון קרסו כמעט לחלוטין בעקבות מלחמת חרבות ברזל, וכי חשבון הבנק שלו מוגבל ואין ברשותו חסכונות או קופות גמל נזילות. כמו כן, המבקשים הדגישו כי בא כוחם הסכים לייצגם על בסיס שכר טרחה שיתקבל בהתאם לתוצאות ההליך בלבד, שכן אין ביכולתם לשאת בהוצאות ייצוג משפטי. באשר לעילת התביעה, המבקשים טענו כי היא מבוססת היטב ונסמכת על נזקים קשים שנגרמו להם עקב הליכי גבייה ועיקולים פרועים שנקטה נגדם המשיבה בגין חוב מופרך שבוטל כדין. הם הדגישו כי על אף שתביעת המשיבה כנגדם לביצוע שטר חוב נדחתה, המדינה המשיכה להנציח רישום שלילי במערכת נתוני האשראי, דבר שמנע מהמבקשת, בין היתר, לקבל משכנתא ולרכוש דירה במבצעי "מחיר למשתכן".

5.המשיבה הגישה תשובה מטעמה לבקשה והיא מתנגדת לה. לגישת המשיבה, המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח את חוסר יכולתם הכלכלית לשלם את סכום האגרה. נטען כי המבקשים הציגו תמונה חלקית ודלה ביותר, ללא דפי חשבון בנק, פירוט נכסים, או אסמכתאות להכנסותיהם ולהוצאותיהם, למרות ששניהם בעלי עסקים עצמאיים. כך, המבקשת היא עורכת דין עצמאית שלא צירפה דוחות שנתיים או נתונים על הכנסות משרדה, והמבקש לא צירף מסמכים לגבי שווי אחזקותיו ומצבה הכספי של החברה שבבעלותו. באשר לעילת התביעה, המשיבה גרסה כי טענות המבקשים לגבי הפרת הסכם הליסינג והכשלים ברכב נטענו בעלמא ללא בדל ראיה או חוות דעת. כמו כן, המשיבה הבהירה כי הליכי ההוצאה לפועל ננקטו כדין בגין חוב כספי, וכי ההליך הקודם בינה לבין המבקשים אמנם הוכרע על דרך הפשרה ולא בפסק דין מנומק, אך הוא הקים השתק הגנה החוסם את הגשת התביעה הנוכחית על ידי המבקשים. לבסוף, טענה המשיבה כי סכום התביעה המבוקש, העומד על סך של 3,292,000 ש"ח, הוא מופרך, מנופח וחסר כל ביסוס הגיוני בהשוואה לשווי עסקת הליסינג המקורית שעמד על כ-50,400 ₪ בלבד.

6.המדינה התנגדה אף היא במסגרת תשובתה למתן פטור כמבוקש. המדינה טענה כי תצהירי המבקשים אינם מפורטים דיים ואינם נתמכים במסמכים בסיסיים כגון תדפיסי בנק וכרטיסי אשראי. לטענתה, הודעת הפטור של המבקשת מהלשכה לסיוע משפטי ואישור הבטחת ההכנסה מהווים לכל היותר ראיה לכאורה, ואינם פוטרים את המבקשים מפירוט מלא של נכסיהם, רכושם והוצאותיהם, כדי לזכות בפטור מתשלום אגרה במסגרת הליך זה. המדינה הוסיפה כי המבקשת לא צירפה דוחות לרשויות המס לגבי משרדה, והמבקש לא הציג פרטים לגבי החברה ממנה הוא מושך שכר או לגבי עסק הצימרים, כמו גם לגבי הפיצויים שקיבל מהמדינה. המדינה הוסיפה וטענה כי המבקשים לא פירטו לגבי אופן מימון שכר טרחתו של עורך דינם המייצג אותם. באשר לעילת התביעה נגד המדינה, נטען כי הסמכות לדון בטענות נגד החלטות בדבר סירוב למחיקת מידע על נתוני אשראי, כבענייננו, נתונה באופן ייחודי לבית המשפט לעניינים מינהליים ולא לבית המשפט האזרחי. בנוסף, נטען כי הדיווחים למאגר נתוני האשראי בוצעו מכוח חובה חוקית ולכן הם חוסים תחת פטור מוחלט מאחריות בגין לשון הרע בהתאם לחוק. בדומה לאמור בתשובת המשיבה, גם המדינה הדגישה כי סכום התביעה הנתבע הוא אסטרונומי ומנופח באופן כפול ומשולש.

דיון והכרעה