ת"א 32070-04-11 שגיא נ' קידר ואח'

לפניי תביעה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

1. התובע, יליד 01.04.1953, נפגע מרכב ביום 15.09.2010, בעת שהיה רוכב אופניים. ממקום התאונה הובהל התובע באמבולנס לבית החולים איכילוב בת"א, שם אובחנו חבלות בברך ימין. לאחר קבלת טיפול ראשוני, שוחרר לביתו.

    

2. אין מחלוקת בשאלת החבות ואחריות הנתבעים לפצות התובע בגין נזקיו. בהתאם להסכמת הצדדים, מונה ד"ר גרינטל כמומחה מטעם בית המשפט לבחינת נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה.

    

3. בחוות דעתו של ד"ר גרינטל מיום 04.01.2012, נקבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות אורתופדית צמיתה, בשיעור 10% בהתאם לסעיף 48(ז)I, לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956.

    

4. הצדדים חלוקים בשאלת נכותו התפקודית של התובע ונזקיו כתוצאה מהתאונה.

    

   טענות וראיות התובע

5. התובע, בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית, טען כי במועד התאונה עמד לפני נסיעה להודו ולמרות מצבו לא ביטל אותה והמשיך במעקב אורתופדי בהודו ועם שובו ארצה. עוד, בהתאם לנטען, סובל התובע מכאבים ומהגבלה בתנועות ברך ימין, מאז התאונה ועד היום. לטענתו, הוא מתקשה בישיבה, בעמידה ממושכת, בעיקר בעת נהיגה או במהלך הרצאות, נאלץ לקום ממקומו כאשר הוא יושב או לעבור מעמידה לישיבה לאחר עמידה ממושכת, לשחרר את הברך ולהפיג את הכאבים. (סעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית). עוד, בהתאם לנטען, התובע מתקשה בביצוע פעילות ספורטיבית, ירידה במדרגות, הליכה ממושכת וסובל מהתקפי כאבים המקשים על תפקודו ואף פוגעים בכושר הריכוז שלו. לטענת התובע, מאז התאונה הוא עוסק ביוגה כדי להפיג את כאביו.