ת"א 31955-04-13 מעלם נ' מדינת ישראל/משרד הבריאות ואח'

כללי

1. התובע עתר לחייב את הנתבעים לפצותו בסך 180,000 ₪ בגין עוגמת נפש מרובה שלפי הנטען נגרמה לו בארוע מיום 17.10.2012, במיון וולפסון, עקב התנהלות מזלזלת וכוחנית המיוחסת לנתבע. במעשיו כרופא – לפי הנטען – התעמר בתובע ופגע בזכויותיו ובכבודו כחולה. הנתבעים מצידם טענו כי התובע נהג באלימות מילולית ופיסית בחדר המיון, איבד את עשתונותיו והשתולל.

2. במישור הדיוני: מטעם התובע הצהירו הוא עצמו, אשתו גב' הלה ובתו כב' כוכבה זכות. מטעם הנתבעים הצהירו הנתבע, גב' רוקסנה יוסופוב (אחות) ומר כאמל חאלד (אח). הצדדים ויתרו על חקירות נגדיות, והגישו סיכומים בכתב. להלן אדון בטענות הצדדים כסדרן.

    

   דיון והכרעה

3. ביום 17.10.2012 הגיע התובע לחדר המיון בבי"ח וולפסון, מצויד בהפניה מרופא קופ"ח מכבי ד"ר גולדפרב, בה נרשם כך (ת/4):

   "מופנה בדחיפות לחדר מיון לצורך: אשפוז במחלקת א.א.ג. לצורך טיפול ושאיבות יומיות מאוזן ימין".

   באותה עת, התובע כבר סבל מכאבים נמשכים והפרשות מאוזן ימין. אלה החלו לדבריו בראשית חודש אוקטובר, ולא הוטבו בטיפולים קודמים (ס' 5-2 לתצהירו).

4. התובע העיד שמסר את ההפניה לנתבע, ונתקל לדבריו ביחס תוקפני ומזלזל (ס' 7ב'-ו' לתצהירו):

   "מסרתי את ההפניה לד"ר בניאשוילי. ד"ר בניאשוילי עיין בהפניה, ושאל אותי: בשביל מה באת לפה? השבתי לו: יש לי כאבים, באוזן ובראש, כבר הייתי פה בגלל הכאבים, תסתכל בהפניה. ד"ר גולדפרב אמר לי: רק בבית חולים אפשר לטפל בך. עוד אמרתי לו: ד"ר גולדפרב התקשר לבית החולים ואמר להם, לאשפז אותי. ד"ר בניאשוילי אמר לי: הרופא לא צריך להיות רופא קופת חולים, הוא לא מורשה ולא היה צריך לשלוח אותך לפה וזרק עליי את ההפניה לאשפוז.

   הייתי המום מהתנהגותו של ד"ר בניאשוילי. הוא ראה שאני מתפתל מכאבים, שמע את הבכי שלי, התחננתי אליו שיעזור לי, ואמרתי לו: "אני כבר מת מכאבים, לא יכול לישון, אני כבר לא בן אדם ואתה לא רוצה לקבל אותי, אתה אומר הוא לא מורשה, הוא עובד בבית חולים, הוא אמר רק בית חולים יטפל בי ואתה לא מסכים לטפל בי, אז איפה אני אלך, אני כבר שבוע מת מכאבים, מי יטפל בי"??

   במקום לטפל בי, לעשות לי בדיקות, הוא צעק עליי: "תזוז מפה". סירבתי לזוז והמשכתי לבכות מכאבים, "תעזור לי" התחננתי, ואז הוא הזעיק את אנשי הבטחון וצעק להם "תוציאו אותו מפה". כל החולים/המבקרים שהיו בחדר המיון היו המומים מהאירוע ומהצעקות שהוא צעק עליי.

   אנשי הבטחון הגיעו, אחזו בזרועותיי, בכוונה להוציא אותי מחדר המיון. כשהגענו לדלת היציאה מחדר המיון, התעלפתי ו/או אבדה הכרתי ו/או עברתי אירוע לב, ונפלתי על רצפת חדר המיון, לעיני כל.

   בדיעבד ולאחר שהתעוררתי, ראיתי שחיברו לי צינוריות לאף להולכת חמצן, עד להתאוששותי ואז החזירו אותי, כשצינוריות באף להולכת חמצן, לחדר המיון, שם השאירו אותי עם אשתי, בלי שאף לא אחד מהצוות הרפואי, יסביר לי מה קרה, יטפל או יבדוק אותי, עד שהבת שלי גב' כוכבה זכות הגיעה".