ת"א 31779-11-12 אבו דעוף נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים 04 יוני 2015

1.עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

הדיון אשר התקיים לפניי התמקד בשאלת החבות ובירור טענות התובע לגבי נסיבות התאונה, שהינה לטענתו תאונת פגע וברח.

נתוני רקע ועיקר טענות הצדדים:

2.עפ"י הנטען בתצהיר התובע, ביום 10.5.2012 בסמוך לשעה 17:30 ובזמן שהתובע היה בריצה בצד הכביש העירוני של כפר שעב כחלק מפעילות ספורטיבית יומיומית אותה ביצע באותו זמן, לפתע רכב נוסע שהגיע מאחוריו פגע בו והמשיך בנסיעה מבלי לעצור כדי להושיט לו עזרה. כתוצאה מכך, הוא נפל לצד הכביש ואיבד את הכרתו, ולכן לא יכול היה לראות את הרכב הפוגע או פרטים מזהים אודותיו (להלן – "התאונה").

עוד נטען בתצהיר, כי התובע שב להכרתו רק בבית החולים לגליל המערבי בנהריה, או אז הבחין בשני אנשים המוכרים לו מהכפר כשהם נמצאים לצדו, מר יזיד סעדי ומר סאדק ח'אלדי (להלן – "עדי התביעה" או "יזיד" ו-"סאדק" בהתאמה), ומהם שמע כי ראו אותו מוטל על שולי הכביש ולכן פינו אותו לבית החולים.

3.בתמיכה לגרסת התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם יזיד וסאדק והשניים מסרו כי בזמן שנסעו יחד ברכבם בכיוון היציאה מכפר שעב, הם הבחינו באדם מוטל בשולי הכביש ולכן עצרו כדי להושיט לו עזרה, ואז הבחינו כי מדובר בתובע אשר מוכר להם מהכפר. מאחר שהתובע היה מחוסר הכרה השניים החליטו להוביל אותו לבית חולים ברכבם, וכאשר הכרתו של התובע שבה אליו בבית החולים הוא שאל אותם איך הגיע לשם והם סיפרו לו אודות מעשיהם, ואז התקשרו למשפחתו והלכו לדרכם.

4.הנתבעת בתורה הכחישה כי התובע נפגע בתאונת דרכים והכחישה את נסיבות התאונה המתוארות לעיל.

5.בדיון אשר התקיים לפניי העידו התובע ושני עדיו: יזיד וסאדק.

דיון והכרעה:

6.אקדים את המאוחר ואציין כי דין התביעה להידחות. הסתירות והתהיות עליהן אעמוד בהמשך, הביאו אותי למסקנה כי התובע לא הוכיח את גרסתו. ודוק, אין בכוונתי לעמוד על כל סתירה ותהייה שהועלתה בסיכומי הנתבעת, שחלקן הוא שולי או גבולי, ודי לי אם אתמקד בממצאים שהעלו סתירות או תהיות ממשיות.