מ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

התובע, יליד 29.5.63, נפגע ביום 27.3.14 בתאונת דרכים. זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.

אין מחלוקת לגבי חבות הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו. הצדדים חלוקים רק לגבי שיעור הנזקים.

חוות דעת המומחה

לאחר הגשת התביעה הסכימו הצדדים על מינויו של ד"ר עופר להב כמומחה מוסכם בתחום האורטופדי. ד"ר להב קבע בחוות דעתו כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין חלק מסעיף ליקוי 37(7)א לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"). עוד קבע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה עקב המגבלה המינימלית בעמוד השדרה הצווארי. בנוסף קבע המומחה כי יש לאשר את תקופת אי הכושר מעבודה שניתנה לתובע עד יום 15.4.14.

לאחר שניתנה חוות הדעת פנה התובע למומחה בשאלות הבהרה, וזה השיב לשאלות.

במסגרת הדיון נחקר ד"ר להב בחקירה נגדית לגבי חוות הדעת.

בסיכומיו מעלה התובע לראשונה בקשה לפסול את חוות דעתו של ד"ר להב, ולמנות תחתיו מומחה אחר. הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת כי העלאת הבקשה לראשונה בסיכומים אינה אפשרית, בפרט שמדובר במומחה מוסכם על הצדדים.

תקנה 4 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: "תקנות המומחים") מאפשרת לצדדים להגיע להסכמה בנוגע לבקשה למינוי מומחה, וכך היה במקרה זה. דינה של חוות דעת של מומחה שמונה בהסכמת הצדדים כדין חוות דעת של מומחה שמונה בהחלטה של בית המשפט, אפילו כאשר מדובר במומחה שהצדדים הסכימו ביניהם על מינויו עוד בטרם הוגשה התביעה (ראה: תקנה 18 לתקנות המומחים), וזאת גם לגבי פסילתה של חוות הדעת.

ההלכה הפסוקה קובעת כי פסילת חוות דעת של מומחה שמונה כמומחה מטעם בית המשפט תעשה במקרים נדירים בלבד, ומטעמים כבדי משקל. בהחלטתו ברע"א 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4), 673 , בעמ' 678-679 קבע השופט אור: