ת"א 31731-10-15 שר-אבי נ' כדיר ואח'

הבקשה, העובדות הצריכות לה וטענות הצדדים

1.מונחת בפני בקשתו של המבקש, הוא המשיב מס' 2 בתביעה אשר הוגשה על ידי המשיב 1 כנגד המבקש ושניים נוספים (המשיבים 2 ו-3 בבקשה זו, לשם הנוחות יקרא המבקש – "הנתבע" והמשיב 1 – "התובע"). הבקשה הינה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי (התשמ"ד – 1984) (להלן: "התקנות"), בסכום שלא יפחת מהסך של 100,000 ₪, וזאת בטרם ידרש הנתבע להגיש כתב בי-דין כלשהו או תגובה נוספת לשלל הבקשות המוגשות בתיק. בתמצית טוען הנתבע כי מדובר בתובע סדרתי אשר מעסיק ללא הרף את בתי המשפט, על הערכאות השונות. בטרם אפרט את טיעוני הנתבע, יש לפרט את המבוקש בכתב התביעה.

2.כתב התביעה מוכתר במילים: "תביעה למתן החזר רכוש פרטי". התובע מבקש מהנתבעים "להחזיר לו את חלקו בנחלה של הוריו המנוחים". לטענתו, הנתבעים פעלו שלא כדין ותוך תיאום בינהם על מנת לתפוס את רכושו הפרטי, בזמן שהתגורר בקליפורניה. התובע מתאר בבקשתו את ההליכים השונים שהתנהלו בעניין זה, החל מפתיחת תיק עיזבון בבית משפט המחוזי בחיפה בחודש ינואר 1990. התובע מתייחס לטענות בדבר צוואת אביו המנוח ולכל גלגולי ההליכים, ראו סעיפים 2-48 בהם סוקר המבקש את ההליכים שהתנהלו בעניין המקרקעין ואת ההחלטות ופסקי הדין השונים שניתנו בנושא, ראו גם רשימת הנספחים הכוללים בין היתר כדלקמן:

נספח ה' – החלטת כב' השופט דוד בר-אופיר מיום 24/2/93;

נספח ז' – החלטת כב' השופט הומינר מיום 4/1/1996;

נספח ח' – החלטת כב' השופט זמיר מיום 5/3/97;

נספח ט' – החלטת כב' השופטת סוקולוב מיום 15/11/98;

נספח ל' – החלטת כב' השופטת צ'רניאק מיום 21/11/00;

נספח ר' – פסק דין של השופטת קופלמן-פרדו מיום 13/4/11;

נספח תא – החלטת השופטת נחליאלי חיאט מיום 16/10/11;

נספח תב – פסק דין של גלי רוסמן גליס מיום 18/2/14;

נספח תג – פסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 16/3/15.

3.לאחר שסוקר התובע את ההליכים שהתנהלו בבתי המשפט השונים בעניין זה, במשך כ – 25 שנה (משנת 1990 ועד 2015) אומר הוא בסעיף 69: "אין מדובר בתיק עיזבון. מדובר בתיק ביזיון שנולד בחטא..." בסעיף 70 מציין התובע:" עד היום המבקש קיבל אפס רכוש מהנחלה... לאור כל האמור לעיל, כב' בית המשפט מתבקש להתייצב לצד הכתובים בצוואה... להורות למשיבים להחזיר בערכים ריאליים חמישית מהרכוש בנחלה". כלומר, גם לשיטת התובע, יש מקום להידרש שוב לשאלת הצוואה במסגרת התובענה שבפניי.