ת"א 31691-10-15 כהן ואח' נ' יוגב

ההליך דנא הועבר לטיפולו של מותב זה עם מעברו של כב' השופט הולצמן לכהן בבימ"ש אחר.

מונחת בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף, ולחילופין, להעברתה לבית משפט השלום בהרצליה, אשר לפי הנטען הינו בית המשפט המוסמך להיזקק לסעד הנתבע במסגרת התביעה.

בבקשה נטען כי בהתאם להוראת תקנה 9(6) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), על התובעים היה להצביע על "העובדות המראות שבית המשפט המוסמך לדון בתובענה", ובנסיבות העניין כתב התביעה איננו מכיל כל עובדה שיש בה כדי ליצור זיקה להגשת כתב התביעה בבית משפט השלום בדימונה.

נוכח זאת, ולפי שמקום מושבו של הנתבע הינו בהרצליה, נטען כי בהתאם להוראת תקנה 3(א)(1) לתקנות, יש להעביר התביעה לבימ"ש השלום בהרצליה.

בתגובת התובעים מיום 28.12.15 לא כפרו אלה בדבר העדר זיקה, במובנה של תקנה 3 לתקנות, שיש בכוחה להקנות סמכות לבימ"ש השלום בדימונה. תחת זאת, נטען כי "כל יתר הסעיפים של תקנה 3... אינם מצביעים כי יש להעביר את התובענה לבית משפט השלום בהרצליה, אלא לבית משפט השלום בירושלים דווקא" (ס' 2 לתגובה; כן ראה שם, ס' 7).

בה בעת, והגם שלטענתם מרב הזיקות בהליך דנא קושרות את הסכסוך לבימ"ש השלום בירושלים, טענו התובעים כי בהלכה הפסוקה חל האידנא כרסום ביחס למשמעות הניבטת משאלת הסמכות המקומית, שכן, דיון בסוגיה זו גורר ריבוי התדיינויות שלא לצורך, וממילא, אמצעי התחבורה הזמינים מקהים את הקושי שהיה טמון בעבר להתנייד ממקום אחד למשנהו.

בהתאם להחלטת כב' השופט הולצמן, ביום 11.1.16 הגיש הנתבע תשובתו לתגובת התובעים, במסגרתה חזר על טענותיו, ועוד הוסיף כי מתגובת התובעים ניכר כי לא היה יסוד להגשת התביעה בבימ"ש השלום בדימונה.

דיון

תקנה 3 לתקנות קובעת חלופות שונות, אשר די בקיומה של אחת מהן על מנת להקנות לבית המשפט סמכות מקומית להיזקק לתביעה. יושם אל לב בהקשר זה כי הגם שכללי הסמכות המקומית בתקנה 3 נועדו "לשרת את נוחות הנתבע, שלא ייאלץ להתדיין הרחק ממקום מושבו" (י' זוסמן סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמ' 78), הלכה למעשה, ככל שהתובע מגיש את התביעה באחד מבתי המשפט שמקום מושבם חולש על אחת החלופות האחרות הנקובות בתקנה 3, לא יהא באי הנוחות שתיגרם לנתבע, כדי להוציא התביעה מסמכותו של ביהמ"ש שקנה סמכות לדון בה.