ת"א 31479-02-13 נקר ואח' נ' אלון

בפני בקשת הנתבע לביטול החלטה מיום 5.5.15 על פיה נדחתה בקשתו לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבותו וזאת בהיעדר התייצבותו גם לדיון שנקבע בבקשת הביטול.

לטענת הנתבע, לא זומן כלל לדיון ביום 5.5.15 ונדהם לקבל ביום 26.5.15 את החלטת בית המשפט על דחיית בקשתו (להלן:"ההחלטה").הנתבע טען כי על פי תקנה 497א (א1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, יש להודיע על הזימון ולתעד משלוח הפקס באמצעות תרשומת של ההודעה הטלפונית ומאחר שלא קיבל זימון כאמור,דין ההחלטה להתבטל.

התובעים התנגדו לבקשה וטענו כי קיים אישור משלוח בפקסימיליה להחלטה מיום 21.4.15 בדבר דחיית מועד הדיון הקודם וקביעתו ליום 5.5.15. התובעים טענו בנוסף כי שומה היה על הנתבע להגיש בקשה לביטול ההחלטה תוך 30 יום, ומשלא עשה כן ולא הציג טעם מיוחד להגשת הבקשה באיחור, יש לדחותה. לשיטת התובעים כבר נקבע בפסיקה כי טעם הקשור בעורך הדין המייצג, אינו יכול להוות טעם מיוחד להגשת בקשה להארכת מועד.

דיון והכרעה:

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים,שוכנעתי כי בנסיבות שיפורטו,דין הבקשה להידחות:

המדובר בבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד ביום 5.5.15.

תקנה 201 לתקנות קובעת כי בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד יש להגיש תוך 30 ימים.

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

לאור האמור,המועד שנקבע להגשת הבקשה דנן הינו מועד שנקבע בחיקוק.