ת"א 31459-06-17

לפניי בקשת התובעת להבאת ראיות לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ולמנות מומחה אורתופדי מטעם בית המשפט.

העובדות:

התובעת ילידת 1987 נפגעה בתאונת דרכים ביום 18/03/13 בדרכה מעבודתה לביתה. התובעת נבדקה בבי"ח גליל מערבי, התלוננה על "כאבים בברך ימין ואמה שמאל", נבדקה ושוחררה באותו יום. ביום 23/03/13 פנתה לקופ"ח ונמצאה רגישות שרירית מותנית והגבלה בטווח תנועות. רגישות צווארית ורגישות במישוש שורש אמה שמאל. ביום 02/04/13 נמצאה רגישות וכאבים בתנועות צוואר וגב תחתון עם הגבלה בתנועות ללא חסר נוירווסקולרי. הרגישות שרירית צווארית והגבלה בטווח תנועות תועדה גם ביום 15/04/13. התובעת טופלה בפיזיותרפיה – 12 טיפולים שהסתיימו ביום 16/10/13. ביום 04/11/15 (שנתיים לאחר מכן) בוצעה בדיקת CT ע"ש צווארי לפיה לתובעת בקע דיסק מרכזי קטן נושק לשק התקאלי בגובה C4-C5, וCT ע"ש מותני מאותו יום הדגים בלטי דיסק דיפוזיים L3-L4. לאחר בדיקות אלו ,ביום 19/02/16, החלה להתלונן שוב על רגישות וכאבים עם הגבלה בתנועות.

ביום 25/01/17 קבעה וועדה רפואית לעררים כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

טענות הצדדים:

לטענת המבקשת, הוועדה התעלמה מתיעוד רפואי ומבדיקות אותן עברה. הוועדה התעלמה מתוצאות בדיקת CT וממצאיה המעידים על פתולוגיה בעמ"ש מותני וצווארי. הוועדה לא בדקה ולא רשמה את טווח התנועות עמ"ש מותני וצווארי, ולא ביצעה בדיקות עזר ובדיקות הטיה.