ת"א 31456-12-13 מדינת ישראל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

בקשת נתבעת להתיר הבאת ראיות לסתור קביעת נכות על פי דין לפי סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975.

רקע

1. ב – 15.4.06 נפגע מר ש' ח' חייל בשירות סדיר, בתאונת דרכים. כתוצאה מכך סבל משבר פתוח בעצמות אמת יד שמאל. הועלה גם חשד לשבר בחוליה L3. הוא נותח ברדיוס ובאולנה. תחילה תבע את הנתבעת כאן בעילה לפי חוק הפיצויים. מומחה בית המשפט ד"ר טנצמן בדק את התובע, עיין בצילומי דימות והכין את חוות דעתו בדצמבר 2007. הוא מצא שכתוצאה מהתאונה נגרמה לתובע נכות ביד שמאל:

5% עבור צלקות מכערות שאינן רגישות.

5% עבור פגיעה בעצב אולנרי.

המומחה לא מצא הגבלות בטווחי תנועה ובתפקוד היד. אשר לעמוד שדרה מותני הוא מציין שצילום רנטגן לא הדגים שבר בחוליה, בדיקת CT הדגימה ארטיפקט בלבד והתובע לא התלונן לגבי עמוד שדרה.

2. התובע מחק את תביעתו. הוא בחר לממש את זכויותיו במסגרת חוק הנכים [תגמולים ושיקום] תשי"ט – 1959.

3. התובע עמד בפני שתי וועדות רפואיות באגף השיקום, ראשונה בחודש אוקטובר 2009 ושנייה בחודש דצמבר 2009. הוועדה השנייה קבעה את נכותו:

1% עבור שבר בחוליה L3 ללא תזוזה

10% עבור צלקות נרחבות וקלואידיות באמת שמאל.

15% עבור שברים בעצמות האמה

10% עבור הגבלה קלה בתנועת עמוד שדרה מותני