ת"א 31357-01-15 כלילי ואח' נ' גווילי ואח'

בתיק זה על דרך הפשרה על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984, ללא נימוקים, ביחס לרכיבי עגמת הנפש וההוצאות שבתביעת התובעת בלבד, לרבות שכר המומחים השונים.

לאחר מתן פסק דין זה יסתיים חלקה של התובעת בתביעה זו אך ההליכים ימשכו בין הנתבעים, הצד השלישי וככל הנראה צד נוסף שיתווסף ככל שתוגש הודעה כנגדו על ידי הנתבעים 1-2, לענין חלוקת האחריות ביניהם וטענות לשיפוי, כל זאת לאחר שהליקויים בדירת התובעת והתקלה שגרמה להם בדירת הנתבעים תוקנו, בהתאם להוראות שניתנו בהחלטה מיום 5.1.17.

טרם שאכריע יש להבהיר כי תוצאת פסק דין חלקי זה אינה משליכה באופן ישיר על התוצאה של חלוקת האחריות בין הנתבעים והצדדים הנוספים בפסק הדין הסופי אשר יכריע ביחסים ביניהם, גם לגבי הרכיבים נושא פסק דין חלקי זה – הן בשל השלב הדיוני והחומר המצוי בתיק בשלב זה, הן בשים לב לאופן ההכרעה בפסק דין חלקי זה, הן בשל העובדה שאין זה מחוייב המציאות כי קיימת זהות מלאה בין האחריות לגבי עגמת הנפש לבין האחריות המשפטית לגבי הנשיאה בהוצאות, בין הנתבעים לבין עצמם ובין מי מהם לבין הצד השלישי או מבטחת נוספת ואף בינן לבין עצמן.

פסק דין זה מתייחס אך ורק ליחסים בין הנתבעים והצד השלישי לבין התובעת לענין המוגבל העומד להכרעתי בשלב זה.

מסורת ישראל מקדמת דנא העדיפה את הפשרה ודרכי השלום על הדין הנוקב וכבר הרמב"ם כתב – "מצוה לומר לבעלי דינין בתחילה, בדין אתם רוצים או בפשרה; אם רצו בפשרה, עושין ביניהן פשרה.  וכל בית דין שעושה פשרה תמיד – הרי זה משובח, ועליו נאמר "משפט שלום שפטו בשעריכם" (זכריה ח,טז):  איזה הוא משפט שיש עימו שלום, הוי אומר זה ביצוע. וכן בדויד הוא אומר "ויהי דויד, עושה משפט וצדקה" (שמואל ב ח,טו):  איזה הוא משפט שיש עימו צדקה – הוי אומר זה ביצוע, והיא הפשרה." (משנה תורה, פרק כ"ב מהלכות סנהדרין הלכות ה' – ו')

גם בית המשפט העליון הלך בדרך דומה ובפאראפרזה על דברים שכתב חיים נחמן ביאליק על ההלכה והאגדה בכתבי חז"ל כתב כב' השופט יעקב טירקל – "לדין – פנים זועפות, לפשרה – פנים שוחקות. הפשרה מאירה פנים לכל המתדיינים, מכבה אש המחלוקת שביניהם ואינה משאירה גחלים לוחשות העלולות להציתה מחדש. לעומתה ההכרעה השיפוטית מזעיפה בדרך כלל את פניה למי מן המתדיינים, היא סופה המשפטי של המחלוקת אולם לא בהכרח מכבה את גחליה" (ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ. הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337, 349).

אני מברך את הצדדים ובאי כוחם על בחירתם זו המשקפת הסכמה לסיים מחלוקת מתוך נכונות לויתור ומתן הזדמנות לגישה של פשרה, גם אם לא הצליחו לגבש פשרה מלאה ביניהם ואף על הפעולה טרם מתן פסק הדין לשם סילוק המפגע מחיי התובעת.

לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובחנתי את הראיות שהוצגו בפני, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

1. הנתבעים 1-2 ישלמו לתובעת סכום של 11,500 ₪, הוצאות משפט כוללות בסך 4,139 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

2. הנתבע 3 ישלם לתובעת סכום של 3,500 ₪, הוצאות משפט כוללות בסך 4,139 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

3. בשלב זה בלבד ולענין הנושאים העומדים להכרעתי בפסק דין חלקי זה לא מצאתי לחייב את הצד השלישי בפיצוי כלשהו לתובעת.

המזכירות תשלח עותק לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י' טבת תשע"ז, 08 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: