ת"א 31346-12-15 מנהל מקרקעי ישראל - מחוז דרום נ' אלפרט ואח'

בפתח הדברים ייאמר כי הבקשה דנא מוגשת בחלוף כחודשיים מהמועד בו היה על המבקשים להרוס המבנים ולפנות המקרקעין מושא הבקשה.

בנסיבות אלה, לבד מן השיהוי הכרוך בהגשת הבקשה, לא מחוור כיצד ראו המבקשים דרור לעצמם להימנע מביצוע פסק הדין עד הנה, ללא החלטה שיפוטית תואמת המתירה לעשות כן.

זאת ועוד, ואף בכך העיקר. בהסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים לא נכללה תניה המאפשרת למבקשים להגיש בקשה מתאימה לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה ולדחיית מועד הפינוי. בנסיבות אלה, על פניו ביהמ"ש נעדר סמכות להיזקק לסטייה מהוראות פסק הדין, אלא מקום בו מבוקש בהסכמה לשנות את פסק הדין (ראה והשווה הרציונל הניבט מהוראת סעיף 81 לחוק בתי המשפט).

יתר על כן. ככל שניתן לזקק מסקנה ממכתבו של מנכ"ל החברה הכלכלית המצורף לבקשה, דומה כי מדובר בשלב היולי למדי, בו טרם הועברו הזכויות במקרקעין בכרם שלום לידי המועצה האזורית, וממילא, טרם נערך מכרז פיתוח ובניה.

מתוך שכך, לא הוברר כי ניתן לחלץ מסקנה מהמכתב שמדובר בהיתכנות ריאלית להעתקת הפעילות בטווח הזמן המבוקש בבקשה.

חרף האמור, ככל שהמבקשים יציגו למשיבה מתווה מוגדר מהחברה הכלכלית, בעל לוחות זמנים קצובים יותר, הנכון בעיניי אילו יפעל ב"כ המשיבה לבחון מתן ארכה מוגבלת בטיבה, אף בשל העובדה כי צודקים המבקשים שהמשיבה לא החישה דרך הילוכה בשנים האחרונות, ואפשר כי על רקע האמור - כמו גם על מנת שלא לגדוע מטה לחמם של המבקשים - ניתן לשקול, לפנים משורת הדין, ארכה נוספת ומוגבלת.

למען הסר ספק, ההמלצה האחרונה למשיבה אינה משקפת את חובתה המשפטית, וההחלטה בנדון מסורה לשיקול דעתה.

נוכח האמור, הבקשה במתכונתה נדחית.

ככל שהצדדים יגיעו להסדר ברוח האמור, תוגש בקשה מתאימה.