ת"א 31332-01-13 אלקובי ואח' נ' אסום - חברה קבלנית לבנין בע"מ

במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בתיק זה (ביום 29/3/16), טען ב"כ התובעים כי טענת הנתבעת לפיה הליקוי הנטען בחניה נגרם על ידי שכן, ולפיכך אין היא חבה בו כלל וכלל מהווה הרחבת חזית. ב"כ התובעים טען כי הדברים לא הוצגו בבימ"ש בשום דרך. מדובר לשיטתו בטיעון עובדתי שהיה צורך להעלותו במסגרת כתב ההגה. העובדה שהדברים עלו במסגרת קדם המשפט אינה מכשירה את הרחבת החזית. ב"כ הנתבעת טען בתגובה כי בכתב ההגנה הוכחשו כל טענות התובעים, וכי הטענה שמלכתחילה לא חלה על הנתבעת חובת תיקון בגין הליקוי הנטען בחניה, איננה חורגת מהטיעון המשפטי, העובדתי והדיוני בתיק. כמו כן טען ב"כ הנתבעת כי הנושא נדון במספר ישיבות בית המשפט ולא נשמעה אז התנגדות של ב"כ התובעים (ראו טענות הצדדים בעמודים 30 – 33 לפרוטוקול דיון ההוכחות).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני קובעת כי הנתבעת רשאית להעלות את הטענה, לפיה הליקוי הנטען בנוגע לחניה נגרם בשל בניה בלתי חוקית של שכן, וכין אין מדובר בהרחבת חזית אסורה.

בעניין זה אציין כי בכתב ההגנה טענה הנתבעת בין היתר כי התביעה: "..אינה אלא ניסיון סרק של התובעים לקשור לנתבעת חבות בגין נזקים (המוכחשים כשלעצמם), שאין הנתבעת חבה בהם כלל וכלל" (ראה סעיף 1 תחת הכותרת "מבוא"). טענת הנתבעת לפיה הליקוי בחניה נגרם על ידי שכן וכי לפיכך מדובר בליקוי שהנתבעת איננה חבה בו, הינה לטעמי טענה הבאה בגדרי כתב ההגנה של הנתבעת.

לכך אוסיף כי הטענה נטענה על ידי ב"כ הנתבעת עוד בדיון מיום 9/6/15 (עמ' 3, שורות 19-20), בקדם המשפט הראשון שהתקיים בתיק זה, ולא נשמעה אז כל התנגדות מסוג של "הרחבת חזית" מצד ב"כ התובעים.   קדם המשפט הראשון התנהל, מטבע הדברים, עוד טרם הוגשו הראיות בתיק זה.

הטענה אף הועלתה שוב על ידי ב"כ הנתבעת בקדם המשפט השני שהתקיים ביום 22/11/15 (עמ' 7 למטה, עמ' 8 למעלה), וגם אז לא נשמעה כל התנגדות מצד ב"כ התובעים.

ב"כ התובעים התנגד לטענה לראשונה, במהלך דיון ההוכחות.

בעניין זה ראה קביעתו של כבוד השופט דנציגר בפסק דין שניתן לאחרונה (7/2/16) בתיק רע"א 8500/15 ד"ר שי ירקוני נ' עוד אבישי אליאש (פורסם במאגרים משפטיים), כדלקמן:

"...שנית, יש לייחס חשיבות לכך שטענת היעדר היריבות הועלתה בשלב מוקדם יחסית של ההליך, קרי, בעיצומו של דיון קדם המשפט השני. כשהטענה החשודה כהרחבת חזית אסורה מועלית בשלב מוקדם, נחלש במידה מסוימת הרציונאל של הכלל האוסר על הרחבת החזית, אשר כידוע נועד למנוע מצב שבו בעל דין "יופתע" על ידי הצד שכנגד וכן לאפשר לאותו בעל דין להיערך כראוי להתמודדות עובדתית ומשפטית עם הטענות המועלות על ידי הצד שכנגד.... באופן דומה, בנסיבות שבהן הטענה החשודה כהרחבת חזית מועלית בשלב מוקדם, פוחת גם החשש שמא העיכוב בהעלאת הטענה הוביל לניהול הליכי סרק ולבזבוז משאבים שיפוטיים. אמנם לא די בעיתוי המוקדם כלשעצמו כדי לקבוע כי טענה פלונית אינה מהווה הרחבת חזית, אך בנסיבות העניין יש בו, כשהוא מצטרף לטעם הראשון עליו עמדתי לעיל, כדי להצדיק התערבות בהחלטתה של הערכאה הדיונית...".

בענייננו - הסעיף אליו הפנתי בכתב ההגנה בצירוף העובדה שהנתבעת פרטה את הטענה עוד במסגרת קדם המשפט הראשון בתיק, שהתקיים עוד טרם הגשת ראיות הצדדים, והעובדה שהנתבעת חזרה על הטענה גם במסגרת קדם המשפט השני, ולא נשמעה אז כל התנגדות מטעם ב"כ התובעים – מביאה אותי לקבוע כי הטענה נשוא החלטה זו, מהווה חלק מחזית המחלוקות בתיק זה.

הבקשה של הנתבעת שנשמעה במהלך דיון ההוכחות, להורות כי התובעים יעבירו לעיונה את התשריט שצורף לחוזה המכר, בו סומן מיקום החניה של התובעים, הינה בקשה לגילוי ספציפי שניתן לבקשה בכל עת. הנתבעת הצהירה שאין ברשותה את התשריט. התשריט דרוש לבירור האמת ואני לא רואה סיבה וטעם מדוע לא להורות על העברתו לידיה של הנתבעת ולפיכך אני נעתרת לבקשה.

ב"כ התובעים יעביר התשריט לב"כ הנתבעת תוך 14 יום מיום קבלת החלטה זו לידיו.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אדר ב' תשע"ו, 02 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.