ת"א 31228-06-13 בוקעי ואח' נ' הראל ואח'

לפניי בקשה להורות על עיכוב הליכים בתובענה שבנדון וזאת לפי סעיפים 5 ו- 6 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות").

התובעת 1 הנה חברה הרשומה באיי סיישל והתובע 2 הנו בעל מניות והמנהל היחיד בה. הנתבעת 1 הנה חברה הרשומה בקפריסין ופועלת בגרמניה בתחום הבנייה והנדל"ן, ואילו הנתבעים 2 ו- 3 הנם בעלי מניות בנתבעת 1.

• העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים.

  בקשה זו לעיכוב הליכים הוגשה במסגרת תובענה שעניינה בסכסוך שנתגלע בין הצדדים ובו נטען על ידי התובע 1 להשקעות אותן ביצע בבנייני מגורים הנמצאים בעיירה נוימונסטר, Neumunster, גרמניה, ובהתבסס על מצגיהם של הנתבעים 1 ו- 2. התובע 1 טוען כי התברר לו שהיה נתון לתרמית, שבמסגרתה נדרש להשקעה כספית בשיעור הגבוה באופן משמעותי מזה שביצעו הנתבעים 1 ו-2, שותפיו להשקעות, ומשכך נדרשים האחרונים לשאת בפיצוי כספי בסך 2,290,075 ₪.

  המבקשים עותרים להורות על עיכוב הליכים לפי סעיף 6 לחוק הבוררות לאור קיומה של תניית בוררות ייחודית, לפיה, יש להפנות את המחלוקות בין הצדדים לבוררות שתתנהל בגרמניה על פי הדין הגרמני. כמו כן, עותרים המבקשים להורות על עיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות וכן טוענים הם כי בית משפט זה אינו הפורום הנאות לבירור התובענה.

  בתגובה טוענים המשיבים כי המבקשים השתהו בהגשת בקשתם לעיכוב הליכים ומשכך, לא קיימו את הדרישה להגשת הבקשה "בהזדמנות הראשונה". עוד נטען כי המבקשים לא פרטו ולא ביססו מהיכן צומחת היריבות המשפטית הנטענת בין המבקשים 2 ו-3 והמשיבים, ועל כן, סבורים הם כי בענייננו אין מדובר "בצד" או "בחליפיו" של המבקשת 1 לתניית הבוררות.

  נטען כי ההסכם שבין הצדדים ושאליו מפנים המבקשים בבקשתם לעיכוב הליכים, אינו מהווה בסיס לתובענה, מאחר ומדובר ביחסים וההתחייבויות בעל פה, שתועדו בהקלטות ובמיילים בין המבקשים 2 ו-3. על כן, טוענים המשיבים כי משהסכסוך אינו נובע מההסכם, אלא מיחסים אחרים והתחייבויות אחרות, אין הוא נכנס בגדר תחומה של תניית הבוררות.

  המשיבים מוסיפים וטוענים לבטלות ההסכם ובטלותו של סעיף הבוררות בפרט, בשל הטעיה ועושק לפי סעיפים 15 ו- 18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). נטען כי ההסכמה לביצוע השקעה ניתנה לשם ביצועה עם רו"ח ועו"ד ישראלי ולא עם צד גרמני, וזאת לאור הקרבה והנוחות הנובעים מהיות הצדדים חלק ממדינה אחת וממערכת שלטון ואכיפה אחת. לטענת המשיבים, לו ידעו על קיומה של תניית בוררות חובה בגרמניה לא היתה ניתנת הסכמתם.

  לטענת המשיבים, למבקשים 2 ו- 3 קיימים טעמים מבוססים שבגינם אינם מעוניינים לקיים את ההליך המשפטי במדינת ישראל, הנובעים, בין היתר, מהעניין הרב הטמון בהליכים אלו עבור רשויות האכיפה בישראל ולאור פסלותו של החוזה לפי סעיף 30 לחוק החוזים. משכך, נטען כי אל לו לבית המשפט ליתן יד לסעיף המנוגד לתקנת הציבור, וכל כולו ניסיון לחמוק מרשויות האכיפה של מדינת ישראל. לדעת המשיבים משמסכת העובדות שיתבררו בתיק תוביל לחקירה משטרתית, יש לקבוע כי ניסיון המבקשים להרחיק את ליבון ובירור הטענות מגבולות המדינה הנו פסול, ובתוך כך, על בית המשפט להכריז על בטלותו של סעיף הבוררות.

  לבסוף, טוענים המשיבים כי מדובר בסכסוך פשוט בין צדדים ישראלים, בגין עסקה שנרקמה בישראל, שביצועה נעשה בניכר על ידי שתי חברות זרות שאינן גרמניות ועל כן, בירורו בפורום גרמני אינו ראוי בנסיבות המקרה.

• דיון והכרעה.

  ב.1. תניית הבוררות – תחומה והצדדים לה

  ביום 13.11.2007 נחתם הסכם השקעה בין המבקשת 1 והמשיבה 1 שעניינו רצונם של הצדדים לשתף פעולה בפרוייקט הכולל רכישת נכסי נדל"ן בגרמניה. עת נוסח הסכם ההשקעה וטרם פרוץ הסכסוך, ex ante, עיגנו הצדדים את הסכמותיהם בדבר אופן יישוב סכסוכים במסגרת תניית בוררות, העומדת בלב בקשה זו לעיכוב הליכים ושנוסחה הנו:

  "Arbitration