ת"א 31228-04-16

1.החלטה בבקשה לפטור מאגרה.

2.ברקע לבקשה זו כתב תביעה שהוגש על ידי אחד עשר תובעים - המבקשים דנן, ותשעה נוספים.

3.קדמה להחלטה זו החלטת בית המשפט בערעור (ע"ר 39658-06-16) על החלטתי הקודמת שניתנה בהעדר תגובה במועד – אשוב לכך בהמשך.

4.בידוע, ששניים הם השיקולים העיקריים למתן פטור מאגרה – העדר יכולת כלכלית וסיכויי התביעה, ואולם במוקד החלטה זו היבט נוסף – העובדה שהוגשה בקשה זו על ידי שניים מתוך אחד עשר תובעים, כשכל האחרים אינם צד לבקשה זאת.

5.קודם שאגיע לשאלה המרכזית שעל הפרק, אתייחס בקליפת האגוז לשני השיקולים המקובלים. ביחס למצבם הכלכלי של המבקשים, נכון אני נוכח תצהירם והאסמכתאות שצורפו בדבר הכנסותיהם, לקבל שמצדיק היה המצב התחשבות, גם אם, אולי, חלקית, אילו היה זה השיקול היחיד שעל הפרק. בכל הקשור לסיכויי התביעה נדרשת מידה של זהירות בשים לב לשלב הראשוני ביותר בו מצוי ההליך ובאשר אף כתב הגנה אין בפניי. אסתפק בכך שאציין שלמיטב הערכתי, שהיא, כאמור, ראשונית בלבד, אין סיכויי התביעה נחזים להיות גבוהים במיוחד ודי אם אציין שלא מתבססות טענות התובעים על זכויות מעוגנות בקרקע, ולא בכדי הורה בית משפט השלום על סילוק ידם מהקרקע.

6.ומכאן, לשאלה שבמוקד הדיון: בקשת שניים מבין אחד-עשר תובעים לפטור מאגרה, כשהאחרים אינם צד לבקשה. כפי שמציינת בצדק ב"כ המשיבות, ניתנה לשאלה זו תשובה ברורה בפסיקת בתי המשפט: "הפסיקה קבעה חד משמעית ובאופן עקבי כי החבות לשאת באגרה היא חבות משותפת של כל יוזמיו של הליך שיפוטי שיש חיוב באגרה בגין הגשתו, ועליהם לשאת בה יחד ולחוד..." [ת"א (מחוזי מרכז) 27933-09-10 שטיגליץ ואח' נ' נת"ע – נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ ואח', 17.3.2011]. אוסיף בנקודה זו, שתפיסה זו מתיישבת עם דפוסים מקובלים, ולפיהם, בשעה, שבעלי דין בוחרים להתייצב להליך יחדיו, מבחינת בית המשפט ומבחינת בעלי הדין שמנגד, זכויותיהם כמו גם חובותיהם כלפי הצדדים האחרים, הינם לרוב סולידריים, היינו ביחד ולחוד. די אם אציין כדוגמא מצב שאין טריוויאלי ממנו בו, אם סבור בית המשפט לחייב בהוצאות מספר תובעים שהגישו את תביעתם יחדיו, ולאחר שתביעה זו נדחתה, אין בית המשפט קובע באיזה חלק של סכום ההוצאות יישא כל אחד מהתובעים, והחיוב בהוצאות כלפי כל בעלי הדין - ביחד ולחוד. זו התפיסה המקובלת בישראל.

7.נוכח זאת, דין בקשת הפטור מאגרה - לדחייה.

8.כאמור, זו החלטתי השנייה בשאלה זו, לאחר שהחלטה קודמת (מיום 15.5.16) אישרה פטור כמבוקש מהטעם שהמשיבות לא הגישו את תגובתן במועד. ואכן, במסגרת ההחלטה בה הועמדה לביקורת החלטתי בדבר מתן פטור בהעדר תגובה, קבעה כב' השופטת זינגר בסעיף 17 להחלטתה שניתן יהיה לשקול במקביל את שאלת ההוצאות שנגרמו בשל כך שניתנה ההחלטה בהעדר תגובה בעקבות האיחור בהגשת תגובת המשיבות. יישאו המשיבות בהוצאות איחורן בסך של 5000 ₪. סכום זה, יופחת מאגרת בית המשפט.

9.ולכל היותר, בגבול שורת הדין בלבד, וכמתן ביטוי לרגישות בית המשפט למצבם הכלכלי של המבקשים, בכל הקשור להליך זה, אמנע ממתן צו להוצאות.