המוסד לביטוח לאומי נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח

לפניי תביעת שיבוב של המוסד לביטוח לאומי נגד הנתבעת.

התובע שילם תגמולים למר מ.י. (להלן: "הנפגע") שנפגע, לפי הטענה, בתאונת דרכים מיום 22/10/09.

בהתאם לנטען בכתב התביעה, הנפגע החל להרכיב לוחות חשמל. בשלב מסוים עלה על משאית, מהמשאית עלה על לוח החשמל, ניתק את המנוף הקשור ללוח ואת ההוק של המנוף השייך למשאית וקשר אותו ללוח החשמל. הנפגע עמד על לוח החשמל, הזהיר את נהג המשאית להמתין עד שירד מהלוח, אך הנהג החל למתוח את הכבל של הלוח , הלוח התנדנד והנפגע נפל. לנפגע נקבעה נכות צמיתה בשיעור 14.5% מיום 01/08/10. בהתאם שילם התובע לנפגע דמי פגיעה וגמלאות בסך 98,666 ₪ (עם ריבית והצמדה בהתאם להסכם 113,111 ₪), ובהתאם להסכם עם הנתבעת התובע זכאי להחזר בגובה 80%.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי הנסיבות המתוארות בכתב התביעה אינן מהוות תאונת דרכים כהגדרתן בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), ובהתאם אין תחולה להסכם בין הצדדים.

התובע טוען כי מאחר והנתבעת, שילמה במסגרת הליך של הנפגע מולה פיצויים לפי חוק הפלת"ד היא מנועה כעת לטעון כי לא מדובר בתאונת דרכים. הטענה כי לא מדובר בתאונת דרכים במסגרת ההליך דנן מהווה ניצול לרעה של הליכי בית משפט וחוסר תום לב שכן בתביעתה מול הנפגע שקלה הנתבעת את האינטרס שלה ובחרה במודע ובמכוון לנקוט בעמדה כי עסקינן בתאונת דרכים.

וביתר פירוט, ביום 30/01/14 פנה הנפגע בדרישה לנתבעת. ביום 30/12/14 השיבה הנתבעת כי היא סבורה כי על התאונה חל חוק הפלת"ד ובהתאם יש לחשב את הנזק לפי הנכות שנקבעה במל"ל. הנפגע קיבל את עמדת הנתבעת ובהתאם ביום 07/05/14 נערך "שטר קבלה ושחרור" בו סולקה התביעה לפי חוק הפלת"ד.

בכותרת המסמך הופיע מסמך הרכב המעורב. עוד נכתב "הואיל ובתאריך 22/10/2009...ארעה תאונת דרכים...". ובסעיף 3 נכתב כי הנפגע מתחייב לשפות את הנתבעת על תביעות מיטיבים "למעט תביעת המל"ל". גם להמחאה שנשלחה בהתאם להסכם צורך ספח בו חותמת של "מחלקת תביעות גוף חובה".