ת"א 31148-02-13 פ' נ' הראל ביטוח מימון והנפקות בע"מ

לפני בקשה מטעם הנתבעת למתן רשות להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח הלאומי, אשר דנה וקבעה את נכותה של התובעת במסגרת תאונת עבודה- דרכים שאירעה לה ביום 3.10.2012, עת עלתה על רגלה השמאלית מלגזה, וגרמה לחבלות בקרסול ובוהן רגל שמאל.

בשלב ראשון קבעה הוועדה הרפואית בהחלטה מיום 17.01.2013 נכות זמנית בשיעור 25% מיום 16.12.12 עד יום 31.05.13, לאחר מכן נקבעה נכות זמנית בשיעור 40% לתקופה מיום 16.12.2012 ועד 31.10.2013 ובהחלטה מיום 28.10.2013 נקבעה נכות זמנית בשיעור 30% לתקופה עד 28.2.2014. כל הנכויות הזמניות נקבעו בשל תלונות התובעת על כאבים והגבלה בתנועות הקרסול ובוהן שמאל.

בשלב שני קבעה הועדה הרפואית בהחלטה מיום 29.05.14, כי נותרה לתובעת נכות צמיתה משוקללת בשיעור 24%, המורכבת מנכות בשיעור 20% בגין קשיון נוח של קרסול שמאל ו- 5% בגין הגבלה בתנועות בוהן שמאל.

המבקשת טענה, כי לאחר איסוף החומר הרפואי הרלבנטי אודות התובעת, התברר כי היא (התובעת) הסתירה מהמל"ל את האמת ביחס לעברה הרפואי הנוגע לקרסול ובוהן שמאל. לטענתה, מעיון בפרוטוקולים של המל"ל עולה, כי כרטיסה הרפואי של התובעת, לרבות תלונותיה מלפני התאונה על כאבים והגבלה בתנועות קרסול ובוהן שמאל, כלל לא עמדו בפני הוועדות הרפואיות שדנו בעניינה. לטענתה, אילו מסמכים אלה היו עומדים בפני הוועדה, קיימת אפשרות סבירה שהוועדה הייתה משנה את מסקנותיה. על כן, מבקשת הנתבעת לאפשר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית על דרך של מינוי מומחה מטעם בית המשפט.

המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה, בעקבות התאונה נגרמו לה חבלות ושברים פתוחים ברגל שמאל ובעיקר בקרסול ובבוהן שמאל, אשר בעטיים סבלה, ועודנה סובלת מכאבים ומהגבלה בתנועות רגל שמאל. לטענת התובעת, אין בבקשה ובמסמכים שצורפו לה ולו בדל של ראייה שיש בו כדי לגרום לשינוי בהחלטת הוועדה הרפואית מטעם המל"ל. נטען עוד, כי הרישומים הרפואיים הישנים והבודדים שהמבקשת משליכה את יהבה עליהם אינם קשורים לממצאים שהודגמו כתוצאה מהתאונה, ואין כל קשר בינם לבין הפגיעות מהן סבלה בעקבות התאונה. על כן מבקשת התובעת לדחות את הבקשה.

דין הבקשה להתקבל.