פלוני נ' ד"ר בבייב ואח'

תביעה שעילתה רשלנות רפואית הנסובה סביב טענה לאיחור באבחון מחלת הקרוהן אצל התובעת.

תמצית העובדות המחלוקת וההליכים שהתקיימו

1. מחלת הקרוהן (Crohn's disease) היא אחת משתי מחלות המעיים הכרוניות הדלקתיות המוכרות, ביחד עם מחלת הקוליטיס הכיבי (Ulcerative Colitis).

2. התובעת, ילידת X.X.1996, טוענת, כי הנתבעות אחרו באבחון מחלת הקרוהן ממנה היא סובלת במשך לא פחות מארבע וחצי שנים, מאז היתה בת 12 ועד שכמעט היתה בת 17, כשאובחנה בדצמבר 2013. לטענתה, במשך שנים אלה סבלה סבל פיזי ונפשי רב ואף הופנתה לבירורים וטיפולים מיותרים, לרבות טיפולים נפשיים, שגרמו לה, כשלעצמם, נזק.

3. לטענת התובעת, בשל האיחור באבחון המחלה, נגרמה לה נכות בתחום הגסטרואנטרולוגיה, גבוהה מזו שהיתה נגרמת לה לו היתה מאובחנת מחלתה מוקדם יותר. בנוסף נגרמה לה גם נכות נפשית שלא היתה נגרמת לה כלל אלמלא האיחור באבחנה והטיפולים המיותרים שעברה.

4. לטענת הנתבעות, טענותיה של התובעת, כמו גם של המומחים מטעמה נסמכות על ראיה לאחור או "חכמה שבדיעבד". לטענתן, הסימפטומים מהם סבלה התובעת במשך תקופה ארוכה, במיוחד בהיותה ילדה, לא היו כאלה המזוהים דווקא עם מחלת הקרוהן והעובדה שחלף זמן עד אבחון המחלה, אינה מלמדת על התרשלות של מי מהרופאים המטפלים.

5. יחד עם זאת, יש להדגיש כבר עתה, כי מחוות דעתו ועדותו של המומחה מטעם הנתבעות, עולה, כי גם לדעתו הטיפול בתובעת לאחר יולי 2012 לוקה בחסר. למעשה המומחה מאשר שניתן היה לאבחן את מחלת התובעת, שאובחנה בפועל רק בדצמבר 2013, כבר ברבע הרביעי של שנת 2012. במילים אחרות, גם לעמדת הנתבעות, חל למעשה איחור של קרוב לשנה וחצי באבחון (ועל כן הן גם מחלקות בטיעוניהן את פרק הזמן לזה שעד 2012 ולזה שלאחריו). אלא שלטענתן (בהתבסס על דעת המומחה מטעמן), איחור זה לא יכול היה לגרום, ואף לא גרם בפועל, לנזק כלשהו לתובעת.

6. לתמיכה בטענותיה הגישה התובעת שתי חוות דעת רפואיות מטעמה: חוות דעת של פרופ' דניאל רחמילביץ, מומחה לרפואה פנימית ולמחלות דרכי העיכול וחוות דעת של ד"ר דורון תודר, מומחה בפסיכיאטריה.

   על פי חוות דעתו של פרופ' רחמילביץ, האיחור באבחנה גרם למעשה "תוספת" של 20% נכות צמיתה בתחומו, מעבר ל10% הנכות שהיו נותרים לתובעת בגין מחלתה, לולא אובחנה באחור. על פי חוות דעתו של ד"ר תודר נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 20% בתחום הנפשי.

7. הנתבעות מצדן הגישו שתי חוות דעת מטעמן באותם תחומים: חוות דעת של פרופ' גבריאל דינרי, מומחה במחלות דרכי העיכול בילדים ומבוגרים ומומחה ברפואת ילדים וחוות דעת של ד"ר מיגל שסטצקי, מומחה בפסיכיאטריה ופסיכותרפיסט לילדים, מתבגרים ומבוגרים.

   על פי חוות דעתו של פרופ' דינרי, לתובעת נותרה נכות בשיעור 10% בשל מחלתה ובהתאם למצבה כיום. על פי חוות דעתו של ד"ר שסטצקי לתובעת נותרה נכות בשיעור 10% בתחום הנפשי, אולם מחצית מנכות זו יש, לדעתו, לייחס לעברה.