ת"א 31056-07-13 ישראטס בע"מ נ' דגן אוטומציה בחקלאות בע"מ

בפניי בקשה מטעם הנתבעת (להלן: המבקשת) לחייב את התובעת (להלן: המשיבה) בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המבקשת (היה ותידחה התביעה).

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה (כולל התגובה המשלימה) ובתשובה לה, הנני סבורה כי דין הבקשה להתקבל.

סוגיית חיוב תובעים בערובה להוצאות מוסדרת בשני מקורות חקיקה שונים; על תובע, חלה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; על חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי מניותיהן מוגבלת, חל סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999.

במקרה דנן, עסקינן במשיבה שהינה חברת זרה המאוגדת במדינה מונגוליה אשר הגישה תביעתה כנגד המבקשת המאוגדת בישראל, ועל כן עילת הבקשה מושתתת על הוראת סעיף 353א לחוק החברות הקובע כדלהלן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

הכלל הינו הפקדת ערובה, כאשר הנטל לשכנע את בית המשפט שאין להחיל את הכלל, אלא את החריג המאפשר פטור מחיוב החברה התובעת בערובה, מוטל על החברה התובעת (ראו רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ, [פורסם בנבו, 2011].