פלונית ואח' נ' עיריית חיפה

לפניי תביעת התובעת 1 (להלן: התובעת) לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, עקב היתקלותה במפגע בכביש ומעידתה ביום 7.9.2011 (להלן: התאונה), ותביעת התובע 2 (להלן: המוסד לביטוח לאומי או המל"ל) לשיפויו בגין הגמלאות ששולמו על ידו לתובעת עקב התאונה הנטענת. 

בכתב התביעה נטען, כי ביום התאונה ובדרכה לעבודתה התובעת נתקלה במפגע מסוכן וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקי גוף.

בתצהיר התובעת מיום 4.2.2016 תוארו נסיבות התאונה באופן הבא: "בתאריך 7.9.11 בשעה 06:00 בערך בדרכי לעבודה לכיוון תחנת האוטובוס נפלתי ברחוב הבנקים כתוצאה ממפגע מסוכן כפי שניתן לראות מהוידיאו המצורף והמהווה חלק בלתי נפרד מתצהיר זה ונפלתי ונחבלתי ברגל ובברך שמאל".

התובעת טענה כי התאונה ארעה עקב רשלנותה של הנתבעת, שבין היתר, לא תיקנה את המהמורה (סעיף 11 לכתב התביעה).

מומחה רפואי מטעם התובעת העריך את נכותה הצמיתה של התובעת עקב התאונה בשיעור 10%, כאשר שיעור נכותה הכוללת בגין מצב הברך עמד על 15%.

עוד נטען, כי התובעת עבדה כתופרת במקצועה, וכי עקב פגיעתה בתאונה שהתה בחופש מחלה ממושך משנאלצה לעבור ניתוח בברך. הדבר הסב לה, לטענתה, הפסדי שכר ניכרים. התובעת אף עתרה לפסיקת פיצויים בגין עזרת צד ג', הוצאות וכאב וסבל. בגין כל ראשי הנזק הנטענים כאמור, התובעת ביקשה כי ייפסק לה פיצוי בסך של 33,000 ₪ נטו, וזאת לאחר קיזוז תגמולי המוסד לביטוח לאומי.

המוסד לביטוח לאומי חזר על טענות התובעת והוסיף וטען, כי מדיווחי התובעת למוסד לביטוח לאומי ניתן להצביע על פרט רשלנות נוסף, הלוא הוא העדר תאורה מספקת.

המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה. הוועדות הרפואיות שליד המל"ל קבעו לתובעת נכויות זמניות כמפורט עתה: 20% מיום 24.10.2011 עד 23.10.2012; 100% מיום 24.10.2012 עד 18.11.2012; 20% מיום 19.11.2012 עד 28.2.2013; 10% מיום 1.3.2013 עד 30.6.2013. וועדה רפואית לעררים קבעה את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 10% החל מיום 1.7.2013.

המל"ל שילם לתובעת דמי פגיעה בסך של 4,384 ₪ (נכון לחודשים נובמבר ודצמבר 2011), וגמלת נכות מעבודה בסך של 30,083 ₪ (נכון לשנת 2013). המל"ל ביקש לשפותו בגין מלוא סכומים אלה.