ת"א 30847-12-13 דדון נ' OLIVIER CIAPPA

בפני בקשת נתבע לפטור אותו מתרגום נספחים בשפה האנגלית ולמחיקת נספחי התובע.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, הריני קובעת כי דין הבקשה, על חלופותיה, להידחות.

בפתח הדברים יודגש, כי בקשת הנתבע, הנסמכת, בין היתר, על טענות עובדתיות (ובכלל כך: טענות בדבר מצבו הכלכלי כמו גם טענות באשר לאי ידיעתו את השפה העברית ), לא נתמכה בתצהיר, ומשכך אין להיזקק לטענות העובדתיות הכלולות בה.

בהחלטה מיום 26.1.17 נקבע כי:

"על הנתבע להגיש תצהיר מאומת כדין, מתורגם לעברית בתרגום נוטריוני...

באשר לכלל המסמכים והנספחים, הן אלה שצורפו על ידי התובע והן אלה שצורפו על ידי הנתבע – יש לוודא תרגום של כל מסמך בשפה זרה [בין בצרפתית ובין באנגלית], אשר מבוקש להסתמך עליו. מסמך בשפה זרה שלא יתורגם לעברית, לא יהווה חלק מן הראיות" ( להלן: "ההחלטה").

לא מצאתי כי הבקשה מעלה טעם המצדיק את שינוי ההחלטה.

למעלה מהנדרש, אוסיף:

בהתייחס לצורך בתרגום של מסמכים שאינם בשפה העברית נאמר:

"חובת תרגום אינה עניין פורמאלי גרידא. היא נועדה לאפשר לבעל דין להבין את ההליכים המתנהלים בעניינו ומשפיעים עליו, וליטול בהם חלק פעיל. היא מונעת יתרון שרירותי לבעל דין הדובר את שפתו של בית המשפט ומבטיחה שהצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה על-ידי כל אחד מבעלי הדין. פעמים רבות, משמעותה המעשית של קיומה או היעדרה של חובת תרגום הינה כספית, ועניינה זהות הצד שיממן את תרגום המסמך. הותרת מלאכת התרגום בידי מגיש המסמך מגדילה את הסיכוי כי הצדדים יימנעו מתעבורה מוגברת של מסמכים, ללא כל צורך, שכן הם שייאלצו לשאת במצב זה בהשלכות הכספיות של תרגומם." רע"א 9048/07 הרשות הפלסטינית, המועצה הפלסטינית נ' ליאורה גולדמן (פורסם בנבו, 02.05.2010), להלן: "ענין הרשות הפלסטינית").