ת"א 30830-07-13 מ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

בפניי בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את הנכות שנקבעה ע"י הוועדה הרפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי וזאת, אשר קבעה כי למשיב נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% כתוצאה מהתאונה מיום 18.8.2011, היא התאונה נשוא התביעה.

לטענת המבקשת, יש להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית משני נימוקים – הראשון טמון בעובדה שאחוזי הנכות נקבעו בגין הגבלה שהמשיב כלל לא התלונן לגביה ולכן חרגה הוועדה מהמנדט שניתן לה. הנימוק השני והעיקרי, הינו כי מעיון בתיקו הרפואי של התובע, עולה כי בעברו (החל משנת 1990) התלונן על בעיות בגב ואף התגלה בלט דיסק ב L4-L5 עוד בשנת 2006 (נספח ב4 לבקשה) ולכן נפל פגם במסקנת הוועדה, אשר קבעה כי "אין בחומר הרפואי עדות למחלת גב תחתון". לתובע הסטוריה עשירה של כאבים, הגבלות, בלטי דיסק ופריצת דיסק והרניה בע"ש מותני שהצריכו הזרקות והמלצה להתערבות ניתוחית ולכן, קביעת הוועדה מלמדת, כי החומר הרפואי הרלוונטי, לא עמד בפניה בעת מתן ההחלטה ודי בכך, בהתאם לפסיקה, בכדי להוות נימוק למתן היתר להבאת ראיות לסתור.

בפן הפרוצדורלי טוענת המבקש, כי התגובה הוגשה באיחור, ללא כל רשות, ודי בכך בכדי להביא לדחייתה על הסף וקבלת הבקשה.

המשיב טוען כי תיקו הרפואי עמד בפני הוועדה וכי הוועדה אף פירטה את תלונותיו הקודמות של התובע בגב וציינה כי לא מצאה עדות למחלה בגב תחתון. התלונות אליהם מפנה המבקשת הן תלונות ו/או תאונות קלות וישנות, ללא שברים ונכויות. באשר לבלט הדיסק שאובחן אצל המשיב בשנת 2006, הרי שאין בעובדת אבחונו בכדי לזכות באחוזי נכות בגב, במיוחד משמדובר בבלט דיסק שאינו גורם ללחץ על השק התקאלי ושטופל תרופתית. בלטי דיסק מתורגמים לנכות רק כאשר אלה גורמים להגבלות בתנועות עמוד השדרה ואין בהימצאותן בכדי להעניק אחוזי נכות אוטומטי. המשיב סבל מבלט דיסק יחיד שלא גרם להגבלות בתפקודו ובגבו והעובדה שהמשיך לעבוד עד לתאונה, מחזקת את טענותיו שהוא תיפדק כיאות ובאין מפריע, על אף הימצאותו של בלט דיסק שהיה לו עובר לתאונה. בהתאם לפסיקה, גם אם המבקשת סבורה כי החלטת הוועדה הרפואית הינה שגויה או חסרת הנמקה, עדיין אין בכך בכדי להוות טעם מיוחד המצדיק התערבותו של ביהמ"ש.

הכרעה

סעיף 6 ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 קובע:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל פגיעה שנגרמה לו באותה תאונה דרכים, לפני שמיעת הראיות תביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו".

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בחומר הרפואי שצורף לבקשה, כמו גם בחומר הרפואי שנוגע לתאונה נשוא התביעה שצורף לכתב התביעה ובחנתי את המצב המשפטי וההלכה הנוהגת, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

אכן, בקשה להבאת ראיות תתקבל רק במקרים חריגים. שני נימוקים עיקריים הוכרו בפסיקה לקבלת הבקשה – הראשון משפטי, הכולל, בין היתר, מצבים בהם נפל פגם בהחלטת הוועדה בשל תרמית, או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי והשני עובדתי, כגון מקרים בהם חל שינוי משמעותי במצבו של המשיב מאז נקבעה נכותו בוועדה הרפואית, מקרים בהם נמצא חסר משמעותי בהחלטת המל"ל, כגון התייחסות לקשר הסיבתי וכן מקרים, הרלוונטיים לענייננו, בהם לא הונח בפני וועדת המל"ל, חומר רפואי רלוונטי, כגון מסמכים באשר למצב בריאותי קודם של הנפגע. רשימת המקרים בהם התקבלה הבקשה אינה רשימה סגורה, כאשר בפני ביהמ"ש עומדת מחד, המטרה שבבסיסו של הסעיף – ייעולה ההליך – ומנגד, החשיבות בכך שהנפגע והנתבע, לא יינזקו מהרצון לייעל את ההליך.