ת"א 30828-11-13 זילברשלג נ' מימון ואח'

1. הנתבעים (להלן: "המבקשים") עותרים לחייב את התובע (להלן: "המשיב) בהפקדת ערובה, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") להבטחת תשלום כל הוצאות המבקשים, אם וככל שתידחה התביעה כנגדם.

עניינה של התביעה הינה "תרמית חמורה של הנתבעים במסגרתה הונו הנתבעים ערכאות משפטיות, בוררים , שופטים אשר דנו בתביעת שכר טרחה בהיקף גדול של התובע כנגדם ... העילות לביטול פסקי דין שהושגו במרמה ע"י הנתבעים" בנוגע לנכס מקרקעין בצפת (סעיפים 1-4 לכתב התביעה המתוקן).

2. כתב התביעה מגולל מסכת עובדתית מורכבת, שנדונה בערכאות שונות. החוט המקשר כנגד כל אותן החלטות שיפוטיות שהמשיב, עורך דין במקצועו, עותר לביטולן הוא הטענה, כי המשיב נפל קורבן ל"עלילת דם", ו"עינויי דין קשים ביותר", מצד המבקשים, עד לזיכויו בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין.

הבקשה לחיוב בערובה

3. המבקשים טוענים, כי אמנם חיוב תובע בהפקדת ערובה אינו עניין שבשגרה, אך הבקשה מוגשת לאור נסיבותיו המיוחדות של התיק. זאת לאור העובדה שהתביעה היא מעין ערעור על פסקי דין חלוטים, ובמיוחד העובדה שהמשיב נמנע באופן שיטתי מתשלום ההוצאות שנפסקו כנגדו במסגרת ההליכים, המסתכמות בסכום של למעלה מחצי מיליון ₪, והוא מצוי בהליך פשיטת רגל (פש"ר 54951-06-15).

4. המשיב טוען, כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, תוך הסתרת העובדה שהוגשה כבר בקשה קודמת לחיובו בערובה (בקשה מס' 19). עוד טוען המשיב, כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר ודי בטעם זה כדי להצדיק דחייתה; וכי אין בה התייחסות לאירועים משפטיים דרמטיים אשר שמוט השטיח מתחת לטענות המשיבים. הכוונה לחקירתו של ב"כ המבקשים, בדיון שהתקיים בבית הדין המשמעתי ביום 6.3.15, אשר לדברי המשיב הסתבך בעדות שקר גלויה, כאשר נחקר לגבי פסק דינו של כב' השופט בני שגיא.

5. לגופו של ענין טוען המשיב, כי המבקשים הגישו נגדו התראת פש"ר, בגין ההוצאות שנפסקו כנגדו במרמה. לדבריו, לא ניתן צו כינוס נכסים, והבקשה לחיוב בערובה אינה אלא ניסיון נוסף של המבקשים לחסום את דרכו בבית המשפט, לאחר שקרסה הגנתם, הלכה למעשה, בעקבות זיכויו מטענת "הפיברוק" וביטול כתב האישום שהוגש נגדו ע"י כב' השופט בני שגיא.