ת"א 30785-02-14 שרעבי ואח' נ' אלחדיף ואח'

לפני שתי בקשות מטעמם של הנתבעים למחיקת סעיפים שונים מכתב התביעה. תחילה הוגשה בקשתם של הנתבעים מיום 8/7/14 למחיקת סעיפים 8-9 לכתב התביעה ולאחר הוגשה בקשתם של הנתבעים מיום 10/8/14 למחיקת סעיפים 6-7 לכתב התביעה.

אשר לבקשה לעניין סעיפים 8-9 לכתב התביעה טוענים הנתבעים כי האמור בסעיפים אלו הינן טענות עובדתיות חילופיות סותרות ומשכך עומד הדבר בניגוד להוראות ס. 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984. לטענת הנתבעים, כתב התביעה מעלה טענה כי הנתבעים הינם שוכרים בהתאם לחוק השכירות ולא יתכן כי התובעים יטענו כי הנתבעים דיירים מוגנים ומאחר ולא שילמו דמי מפתח, הרי שקמה כנגדם עילת פינוי ולחלופין יטענו כי הנתבעים שוכרים בדמי מפתח ומשכך קמה כנגדם עילת פינוי האמורה בסעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר.

התובעים טענו מנגד כי הבקשה למחיקת הסעיפים אמורה הייתה להיות מוגשת בהתאם להוראות תקנה 91(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי חמישה עשר יום מיום המצאת כתב ההגנה האחרון או כתב התשובה, לפי המאוחר. התובעים טוענים כי הבקשה הוגשה חמישה חודשים לאחר המצאת כתב ההגנה לתובעים ומשכך חלף ועבר המועד להגשת הבקשה ואין להיעתר לה. יתרה מכך, טוענים התובעים כי האפשרות למחוק סעיפים מכתבי הטענות הינה החריג שבחריג לחופש הטיעון בפני בית המשפט ושומא על ביהמ"ש, בהתאם לפסיקה הנוהגת, לנקוט בו משנה זהירות. התובעים טוענים כי המדובר בבקשת סרק ומשכך, יש לדחותה.

אשר לבקשה לעניין סעיפים 6-7 לכתב התביעה, טוענים הנתבעים כי היות ונטען בסעיפים אלו שתקופת השכירות הסתיימה לפני שנים רבות, הרי שהעובדה כי תקופת השכירות הסתיימה אינה מהווה עילת פינוי. לטענת הנתבעים, התובעים אינם מציינים בפירוש אימתי הסתיימה תקופת השכירות וכאשר נשאלו על כך בשאלון, הוברר כי תקופת השכירות הסתיימה בשנת 1973. משכך, התיישנה עילת הפינוי. עוד טוענים הנתבעים כי ניתן פסק דין (ת.א. 5994/91) מפי כבוד השופטת דנון, בו נדחתה תביעת בעליו הקודמים של הנכס לפינוי הנתבעים וכן נקבע בו, כך לטענת הנתבעים, כי הינם דיירים מוגנים. לטענת הנתבעים, בפסק הדין האמור נקבע כי אין לקבל הטענה בדבר הרחבת הדירה בידי הנתבעים שלא כדין ולפיכך קיים השתק ומעשה בי-דין לגביה. משכך, טוענים הנתבעים כי יש למחוק את סעיפים 6-7 לכתב התביעה.

התובעים מנגד טענו כי הנתבעים הגישו בקשתם הנוספת שלא בהתאם לסדרי הדין ובאיחור ניכר בלא הסבר של ממש לאיחור זה. עוד טענו התובעים, כי הנתבעים מנסים להוסיף טענות הגנה במסווה של בקשה "למחיקת סעיפים" ואף לא טרחו לפנות קודם לכן אל התובעים, בטרם הגשת בקשתם בפני בית המשפט. התובעים הפנו להלכה הקובעת (רע"א 2904/95 מד"י נ. אל הוזייל ואח') כי אם לא נערכה פניה קודם לכן אל הצד שכנגד, בית המשפט אינו רשאי למחוק או לתקן כל חלק מכתב הטענות. מפאת הגשת הבקשה באיחור ללא הסבר, בניגוד ללשון התקנה הרלבנטית בתקסד"א ובטרם ביצוע פניה לתובעים, עתרו התובעים לדחיית בקשת הנתבעים. עוד טענו התובעים כי אין בסיס לטענת הנתבעים בדבר מעשה בי-דין מחמת ההליך בת.א. 5994/91 מאחר ושני ההליכים מבוססים על מסכת עובדתית וראייתית שונה וכי התובעים כלל לא היו צד להליך האמור. התובעים טוענים כי משכך לא קיים השתק עילה מחמת מעשה בי-דין. עוד טוענים התובעים כי הנתבעים הוסיפו בבקשתם טענה עובדתית חדשה אשר לא נתמכה בתצהיר כנדרש ולפיה לא נדרשו לפנות דירתם עקב סיום הסכם השכירות בידי אף לא אחד מהבעלים בנכס. התובעים טוענים כי יש לדחות טענה זו על הסף בהעדר תימוכין בדמות תצהיר המאמת הטענה.

אשר להתיישנות, טוענים התובעים כי מאחר ודובר על פלישה של הנתבעים למקרקעי התובעים, הרי שזהו מעשה או מחדל נמשכים, המדובר בעילת תביעה נמשכת ומשכך יש לדחות את טענת הנתבעים להתיישנות התביעה. עוד טוענים התובעים כי מדובר בתובענה ב"מקרקעין מוסדרים", אשר בהתאם לחוק המקרקעין (סעיף 159(ב))אין התיישנות על תביעה לקיום זכות במקרקעין מוסדרים. התובעים טענו כי הנתבעים לא הציגו הגנה של ממש בפני תביעתם ומשכך, הם מנסים כעת להדוף על הסף את טענות התביעה של התובעים ולפיכך יש לדחות בקשתם זו.

בדיון אשר נערך בפני בית המשפט היום, 1/10/14, הוסיפו הנתבעים וטענו כי יש להיעתר לשתי בקשותיהם ומשכך יש אף למחוק את מלוא כתב התביעה אשר הוגש בידי התובעים. עוד טענו הנתבעים כי תקנה 91 כלל לא חלה בענייננו משום שתקנה זו דנה אך ורק במחיקת טענות פרוצדוראליות ואין כך בכל הנוגע לטענות התובעים. התובעים טענו מאידך כי הנתבעים מעלים שוב ושוב בקשות סרק אשר תכליתן למנוע דיון ענייני בתובענה.

דיון :

כבר בראשית הדברים יאמר כי דינן של שתי בקשות הנתבעים דחיה.

הנתבעים הגישו בקשותיהם למחיקת סעיפים שונים מכתב תביעתם של התובעים והדרך אשר התווה המחוקק לכך מצויה בפרק הדן בתיקון כתב טענות בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984. כל נסיון לטעון כי האמור באותו פרק בתקנות סדר הדין האזרחי ובפרט בתקנה 91 חל אך ורק באשר לטענות פרוצדוראליות, הוא נסיון הפרדה מלאכותי אשר המחוקק כלל לא ערך בלשון התקנה. ההיפך הוא הנכון. מלשון התקנה עולה ברורות כי "ימחק או יתוקן כל עניין שאין בו צורך או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן בתובענה..." הדגש הינו על כל עניין ואין לערוך הפרדה שאינה מצויה בלשון התקנה בין סוגי עניינים כאלה ואחרים כפי שמבקשים הנתבעים לעשות.