ת"א 30768-06-15 בנימין נ' בלדב ואח'

הצדדים הסמיכו אותי לפסוק בתיק זה על דרך הפשרה על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984, ללא נימוקים, עד לגובה הסכום הנקוב בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בתיק זה, בהתחשב במכלול הטענות ההדדיות לרבות טענות הקיזוז שבפי הנתבעים וכן בסוגית ההוצאות.

על פי ההסכמה ביניהם הוגשו סיכומים מטעם הצדדים ובאה העת להכריע במחלוקת, אולם תחילה אודות אופן ניהול ההליך.

מסורת ישראל מקדמת דנא העדיפה את הפשרה ודרכי השלום על הדין הנוקב וכבר הרמב"ם כתב – "מצוה לומר לבעלי דינין בתחילה, בדין אתם רוצים או בפשרה; אם רצו בפשרה, עושין ביניהן פשרה.  וכל בית דין שעושה פשרה תמיד – הרי זה משובח, ועליו נאמר "משפט שלום שפטו בשעריכם" (זכריה ח,טז):  איזה הוא משפט שיש עימו שלום, הוי אומר זה ביצוע. וכן בדויד הוא אומר "ויהי דויד, עושה משפט וצדקה" (שמואל ב ח,טו):  איזה הוא משפט שיש עימו צדקה – הוי אומר זה ביצוע, והיא הפשרה." (משנה תורה, פרק כ"ב מהלכות סנהדרין הלכות ה' – ו')

גם בית המשפט העליון הלך בדרך דומה ובפאראפרזה על דברים שכתב חיים נחמן ביאליק על ההלכה והאגדה בכתבי חז"ל כתב כב' השופט יעקב טירקל – "לדין – פנים זועפות, לפשרה – פנים שוחקות. הפשרה מאירה פנים לכל המתדיינים, מכבה אש המחלוקת שביניהם ואינה משאירה גחלים לוחשות העלולות להציתה מחדש. לעומתה ההכרעה השיפוטית מזעיפה בדרך כלל את פניה למי מן המתדיינים, היא סופה המשפטי של המחלוקת אולם לא בהכרח מכבה את גחליה" (ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ. הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337, 349 (17.1.1999)).

אני מברך את הצדדים על בחירתם זו המשקפת הסכמה לסיים מחלוקת מתוך נכונות לויתור ומתן הזדמנות לגישה של פשרה, גם אם לא הצליחו לגבש פשרה מלאה ביניהם.

לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני ושקלתי את כלל טענות הצדדים ההדדיות, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סכום של 12,000 ₪ וכן הוצאות משפט הלוקחות בחשבון גם את רכיבי חוות דעת המומחים מטעם הצדדים ומטעם בית המשפט, את אגרת בית המשפט, את הוצאות ההליך הקודם בין הצדדים ביחס לצו המניעה כנגד מימוש הערבות הבנקאית, את אופן ההתנהלות של הצדדים לקראת הליך ובמהלכו ואת שכ"ט עוה"ד בגין הליך זה בסכום כולל של 9,500 ₪.

המזכירות תשלח עותק אל ב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ז, 21 מאי 2017, בהעדר הצדדים.