ת"א 30750-01-15 בירן נ' מיוסט

התביעה שלפניי הינה תביעה למתן צו עשה, אשר יחייב את הנתבעת לבצע את התיקונים הנדרשים בדירתה, הגורמים לנזקים בדירת התובעת, ותביעה כספית לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו עד כה לדירה.

במהלך הדיון שהתקיים בתאריך 25.1.15 בבקשה לסעד זמני, הגיעו הצדדים להסכמה, בהמלצת בית המשפט, לפיה תפעל הנתבעת באופן מיידי לתיקון הליקויים, אף שלטענתה מקורם ברכוש המשותף. הנתבעת התחייבה לפעול בתאום עם התובעת.

עוד הוסכם, כי התביעה, ככל שהיא מתייחסת לחיוב בתיקון הדירה, תידון בפני המפקח על רישום מקרקעין, אשר לו נתונה הסמכות הייחודית לדון בתביעה, וכי התביעה הכספית תמשיך להתברר בתיק זה.

בתאריך 16.2.15 הגישה המבקשת בקשה דחופה, להורות על ביטול ההחלטה, וביקשה לקבוע מועד לשמיעת ראיות.

הנימוק לבקשה, הינו הטענה כי הנתבעת פעלה להסתיר את הליקוי בדירתה, תוך חוסר שיתוף פעולה עם התובעת, בניגוד להחלטה המחייבת אותה לפעול בתאום עם התובעת.

לטענת התובעת, המומחה מטעמה שביקר במקום לאחר הדיון, מצא כי מקור הרטיבות בדירת התובעת הינו ליקוי ברכיב השייך לדירת הנתבעת ואינו מהווה חלק מהרכוש המשותף. לפיכך, לטענת התובעת, אין מקום להורות על העברת הדיון למפקח על רישום מקרקעין.

בהחלטתי מיום 16.2.15 הורתי להעביר את הבקשה לתגובת הנתבעת לא יאוחר מיום 22.2.15, וזו לא התקבלה עד כה. לפיכך, הגישה התובעת ביום 25.2.15 בקשה למתן החלטה כמבוקש.

חרף העובדה שלא התקבלה תגובת הנתבעת, דין הבקשה להדחות.

תגובת הנתבעת התבקשה על מנת להבהיר אם אכן בוצעו תיקונים ללא תאום, בניגוד להחלטה, אולם גם בהעדר תגובה, לא ניתן להיעתר לבקשה ולהורות על ביטול ההחלטה המורה על העברת הדיון למפקח על רישום מקרקעין.