ת"א 30743-02-14 קייט ואח' נ' ריישמן לובל

התובעים הגישו תביעה כספית בסדר דין מקוצר, על סך של 231,400 ₪, לצורך תשלום פיצויים מוסכמים, עקב הפרה יסודית של הסכם לרכישת נכס מקרקעין מאת הנתבעת.

הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להגן, וזו ניתנה בדיון שנערך בפניי ביום 3.11.2014.

ביום 3.5.2015 נערך דיון הוכחות ונשמעו סיכומים בעל פה.

עיקרי טענות התובעים:

ביום 6.2.2013 נחתם הסכם שלפיו התובעים רכשו מאת הנתבעת את הבית שברחוב נורית 20 בעומר, הידוע גם כגוש 38576, חלקה 40, הרשום במנהל מקרקעי ישראל ובלשכת רישום המקרקעין (להלן: "ההסכם"; "הנכס").

בהסכם נקבע כי מועד פינוי הבית ומסירת החזקה יהיה ביום 1.8.2013.

הנתבעת פינתה את הנכס רק ביום 14.8.2013, לאחר פניות רבות מטעם התובעים.

התובעים מכרו דירה אחרת שהייתה בבעלותם לצורך רכישת הנכס, והסתמכו על מועד הפינוי במועד שנקבע לצורך ביצוע שיפוצים והתאמות בנכס, טרם כניסתם.

דחיית מועד מסירת הנכס יצרה קשיים ברישום ילדי התובעים במוסדות החינוך.

התובעים סייעו לנתבעת לרשום את הזכויות בנכס על שמה, מכיוון שעניין זה לא הוסדר עד למועד מכירת הנכס לתובעים, אלא שהנתבעת הערימה קשיים גם בעניין זה.

מעבר לכך שהנתבעת איחרה במסירת החזקה בנכס, היא לא השתתפה בקריאת המונים, והעברת פרטי התובעים אצל הגופים הרלבנטיים, ומסרה את המפתח של הנכס באמצעות בתה לבאת כוחם.

הנתבעת לא העבירה את המפתח לתובעים את המפתח למחסן.

הנתבעת הותירה בנכס פסולת וחפצים שפונו, בלית ברירה, על ידי התובעים.

לתובעים נגרמה עגמת נפש רבה בגין האיחור בפינוי הנכס.