ת"א 30710-06-14 סימון ואח' נ' עידן ואח'

לפניי בקשת התובעים לקבוע כי הם פטורים מאגרה בתובענה שלפניי בעקבות החלטה שניתנה על ידי כב' הרשם בוקר בתובענה זהה שהגישו התובעים לבית משפט השלום באשדוד (ת.א. 35494-04-10).

מבקשת התובעים לא ברור האם הם סבורים כי החלטת הרשם מחייבת אף בהליך שלפניי, או שהם מבקשים כי יינתן להם פטור מאגרה על יסוד הנימוקים שפורטו באותה החלטה. ברם, כך או כך דין בקשתם להידחות.

החלטת הרשם הנכבד איננה מחייבת בהליך שלפניי מן הטעם שמדובר בהחלטה שניתנה בהליך אחר, ואשר אין לה תוקף של מעשה בית דין כיוון שהיא איננה פסק דין.

גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות משני טעמים. ראשית, מן הטעם שהתובעים לא הניחו תשתית עובדתית כלשהי לביסוס הטענה בדבר חוסר יכולתם הכלכלית לממן את האגרה (לגישה דומה בעניין בקשה דומה שהגישו המבקשים שלפניי בהליך אחר ראו- ת.א (שלום ת"א) 36287-09-10 סימון נ' אלשלום). ושנית, משום שסיכויי התובענה נמוכים ביותר. הנה כך, ראשיתה של התובענה שלפניי בתובענה שטרית שהגישה הנתבעת 2 נגד התובעים, בגדרה ניתן פסק דין חלוט לטובת הנתבעת 2 (ראו- נספח ב' לתביעה שלפניי). התובעים לא השלימו עם פסק הדין והגישו תביעה לביטולו מחמת מרמה (ראו- נספח ב' להודעת התובעים בדבר פטור מאגרה). בתביעה זו ניתן ביום 11.9.12 פסק דין הדוחה את התביעה על הסף. חרף זאת, הגישו התובעים את התביעה שלפניי, תוך שהם מאשרים כי מדובר בתביעה זהה לזו שנדחתה כאמור לעיל. לאור זאת, ובהתחשב בהלכה הפסוקה לפיה תביעה לביטול פסק דין הינה מעצם טיבה תביעה לא פשוטה, ובשים לב לכך שטענות התובעים בכתב התביעה מאוד כלליות, סיכויי התובענה שלפניי נמוכים ביותר.

ולבסוף, אציין כי ברקע הדברים ניצבת החלטת כב' הנשיא גרוניס הקובעת כי התובעים שלפניי הינם מתדיינים סדרתיים (ראו- בש"א 838/12 סימון נ' גרינשטיין – פורסם בנבו (9.7.14)).

אשר על כן הבקשה נדחית והתובעים ישלמו את האגרה הנדרשת עד ליום 18/1/15, שאם לא כן תביעתם תימחק. כמו כן, התובעים ישלמו לנתבעים את הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"ה, 29 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.