ת"א 3071-01-10 כספים (מבית גלובס) בע"מ נ' אלערבי פרסום ושיווק בע"מ ואח'

לפני תביעה כספית על סך 1,113,466 ₪ בגין הדפסת עיתון אלאיתיחאד (להלן: "העיתון") ע"י התובעת, לטענתה, עבור הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") שהייתה לקוחה שלה, דבר המוכחש על ידי הנתבעת. פסק דין זה עניינו יחסי התובעת והנתבעת בלבד לאחר שניתנו פסקי דין בעניינם של יתר הנתבעים.

א. תמצית הטענות הרלוונטיות של התובעת

1. כלל נקוט אצל התובעת שמי שמבקש להיות לקוח שלה צריך להתקשר עמה בהסכם בכתב. התובעת צירפה את ההסכם שנערך בינה לבין הנתבעת ביום 15.11.04, הסכם שמעולם לא בוטל, ונשאר שריר וקיים ולא הומר בהסכם אחר. עובדה היא שכאשר התקשרה התובעת בהסכם עם אל ערבי, נעשה על כך הסכם בכתב מיום 1.1.04, והודגש בו כי אל ערבי הוסמכה על ידי הנתבעת לעסוק בתחום הדפסת העיתון והיא ורק היא אחראית כלפי התובעת למילוי כל התחייבויות הלקוח על פי ההסכם. כך גם כאשר הפסיקו התובעת ואל ערבי את ההתקשרות ביניהן, נשלח מכתב מיום 4.4.04 על ידי התובעת לאל ערבי המאשר את הפסקת ההתקשרות בין הצדדים. ושוב, כאשר הנתבעת חזרה להיות הלקוחה של התובעת נכתב נספח ו' לתצהיר הנתבעת "הסכם זמני" בין התובעת לנתבעת ולאחר מכן הסכם קבוע שביניהן מיום 15.11.04.

    

2. לפיכך טוענת התובעת כי כאשר ביקשו הצדדים שאל ערבי יהיה לקוח של התובעת נערך הסכם בכתב וכאשר ביקשו הצדדים שאל ערבי יחדל מלהיות לקוח, יצא מסמך בכתב וכאשר הפכה הנתבעת ללקוח של התובעת במקום אל ערבי נערך הסכם זמני ולאחר מכן הסכם סופי.

    

3. לעומת זאת לגבי התקופה בה נטען על ידי הנתבעת כי ההסכם בין הצדדים הגיע לסיומו ובמקומה באה אל ערבי, דהיינו במחצית הראשונה של שנת 2006, לא מוצאים הודעה של הנתבעת לתובעת שהיא אינה לקוחה שלה עוד, אין אישור של התובעת לכך ואין הסכם בין התובעת לבין אל ערבי.

    

4. כמו כן, הנתבעת צירפה נספחים י"ז ו- י"ח לתצהירה: האחד – הסכם חתום על ידי הנתבעת, אל ערבי ומנהלה כערב, ועניינו פרסום המודעות בעיתון, והשני – טיוטת הסכם מיום 15.3.06 שעיינו הדפסת העיתון אלא שמסמך זה אינו חתום ומנהל הנתבעת אישר בסעיף 34 לתצהירו כי לא מצא עותק חתום של המסמך. לכן ברי כי הטיוטה לא הבשילה לכלל הסכם, ומכל מקום לא נחתם הסכם בין התובעת לבין אל ערבי המסדיר את היחסים ביניהן במקום אלה שבין התובעת לבין הנתבעת.

    

   ב. תמצית הטענות הרלוונטיות של הנתבעת

5. הנתבעת כאסטרטגיה עסקית לגיטימית העדיפה למסור את פעילות הפרסום בעיתון והאחריות להדפסתו לקבלן חוץ, כשהיא השאירה לעצמה את העיסוק בעריכת העיתון, הפצתו ושיווק למינויים. לכן, עוד ביום 1.1.04 התקשרה הנתבעת עם אל ערבי והעבירה אליו את פעילות הפרסום של העיתון והאחריות להדפסתו. קשר זה נמשך עד 4.4.04, שאז הופסק על ידי אל ערבי לאחר חילוקי דעות בינו לבין הנתבעת. קשר זה התחדש ביום 1.2.06 עד שהופסק פעם נוספת ביום 21.3.10.