ג'ראד ואח' נ' מדינת ישראל

בפני בקשת המבקשים, המוגדרת "כבהולה" לביטול צו עשה זמני שניתן כנגד המבקשים, הכולל גם חיובם בהוצאות. עוד מתבקש עיכוב ביצוע ההחלטה, עד למתן החלטה סופית בבקשה לביטול. 

בשלב זה, אבקש את תגובת המשיבה, לבקשה לביטול, אך זו בנסיבות העניין כפי שיבואר להלן, אינה בהולה כלל ועיקר, ותידון לאחר פגרת בתי המשפט. את הבקשה לעיכוב ביצוע, אני דוחה, בלא צורך בתשובה, מהנימוקים שיפורטו להלן.

ענייננו, בתובענה לצו מניעה קבוע כנגד אביהם של המבקשים, לבניה במקרקעין שהינם בבעלות משותפת שלו ושל המשיבה. במסגרת ההליכים בתיק ניתן צו מניעה זמני האוסר על המשך הבניה כנגד האב, ובשלב מאוחר יותר משהסתבר כי נמשכה הבניה, הגישה המשיבה בקשה כנגד האב על פי פקודת בזיון בית משפט. בדיון שהתקיים בבקשה, טען האב כי הבניה נעשית על ידי ילדיו ולא על ידו. נוכח טענה זו, הוריתי על צירוף הבנים – המבקשים כמשיבים לבקשה, וכתבי בית הדין נמסרו להם במסירה אישית. בדיון שהתקיים לאחר מכן, התייצב האב, אך המבקשים לא התייצבו, כאשר האב טען כי נוצר סכסוך בינו לילדיו, ועל כן ילדיו העתיקו את כתובתם מביתו. טענות אלה נדחו על ידי לאחר שמיעת האב, לאחר שקבעתי כי נוכח מועד הסכסוך הנטען, קודם לדיון הראשון בבקשה, כאשר לא נטענה כל טענת סכסוך בדיון הראשון, וכאשר האב אף התחייב כי לא תמשך הבניה, על אף שלשיטתו הינה מבוצעת על ידי ילדיו, אך הבניה נמשכה, אין להאמין לטענותיו. בהתאם נתתי באותו דיון צו כנגד האב על פי פקודת בזיון בית משפט, ואילו כנגד האב והמבקשים במאוחד ניתן גם צו עשה זמני המורה להם להרוס את מה שנבנה.

מעיון בבקשה הנוכחית, שהוגשה ביום בו היה על המבקשים והאב לפעול על פי צו העשה הזמני שניתן, ניתן לתמצת את טענותיהם כדלקמן:

א.לא בוצעה מסירה כדין למבקשים אלא לאביהם.

ב.המבקשים לא ידעו עד לאחרונה כי ניתן צו מניעה זמני.

ג.לא ניתן ליתן סעד זמני כנגד מי שאינו צד להליך העיקרי.

ד.לא ניתן היה לצרף את המבקשים כמשיבים להליך על פי פקודת בזיון בית משפט.

ה.לבית המשפט אין כלל סמכות עניינית לדון בצו הריסה, מאחר ואין מדובר בשימוש במקרקעין, מאחר ואין כאן "שמירה על גוף הנכס".

ו.לא ניתן ליתן צו עשה זמני במסגרת הליך על פי פקודת בזיון בית משפט.

ז.טענת מניעות כנגד המשיבה שלטענת המבקשים תפסה בעבר חלק מן המקרקעין וטענה כי המבקשים הינם למעשה הבעלים של החלק בו נבנים המקרקעין על פי חלוקה שנעשתה בפועל.

כידוע, בבקשה לעיכוב ביצוע, יש לשקול מספר שיקולים: האחד הינו סיכויי המבקשים לגוף ההליך, השני הינו מאזן הנוחות, והשלישי הינו שיקולי יושר כגון תום לבו של המבקש והשיהוי בהגשת הבקשה (ראה למשל: רע"א 9638/17 אבו חמד נ' אסדי את בדחי אלקטרו מכניקה מערכות בע"מ [ניתן ביום 18.2.2018]). לטעמי, מכל אחד מהשיקולים דלעיל, ומכולם במצטבר, אין מקום לעיכוב ביצוע.

ראשית, המבקשים לא ציינו בבקשתם, דבר המהווה חוסר תום לב כשלעצמו, כי במקביל לבקשה לביטול פסק דין, הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה על אותה החלטה שהינם מבקשים לבטל בבקשה הנוכחית (ע"פ (חי') 17528-08-18), ובמסגרת אותו ערעור ביקשו סעד זמני המעכב את צו העשה הזמני שניתן על ידי בית משפט זה, ואכן, בית המשפט המחוזי (כב' השופטת רונית בש) נתן ביום 8.8.18 צו ארעי המעכב את צו העשה הזמני. בנסיבות האמורות, הן מבחינת חוסר תום הלב, והן מבחינת מאזן הנוחות, שכן משניתן צו על ידי בית המשפט המחוזי אין כל דחיפות בסעד בבית משפט זה, אין מקום לעיכוב ביצוע. על כך יש להוסיף כי מדובר במבנה שטרם הושלם וטרם אוכלס, וממילא גם אם יהרס, אין מדובר במצב בלתי הפיך שכן ניתן לבנותו מחדש, ולכל היותר תישא המשיבה בעלויות הכרוכות בכך, אם יזכו המבקשים בהליך העיקרי. הדברים נכונים מקל וחומר באשר להוצאות המשפט שנפסקו, שכן ברור שאין מדובר במצב בלתי הפיך, וככל ויזכו המבקשים בהליך ניתן יהא לגבותן חזרה מהמשיבה.