ת"א 30577-06-14 מדינת ישראל נ' חביב

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהגיש הנתבע.

בפסק הדין, שניתן ביום 1.8.16, חויב הנתבע לפנות שטח שאליו פלש ושבו הוא מפעיל חניון בתשלום. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובעת דמי שימוש ראויים בסך של 195,000 ₪ בצירוף מע"מ, הוצאות ושכר טרחת עו"ד.

בבקשתו טען הנתבע כי בכוונתו להגיש ערעור על פסק הדין. לטענת הנתבע, סיכויי הערעור טובים, בשל פגמים ושגגות שנפלו בפסק הדין. עוד טען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן ככל שיפנה את השטח, עלול להיגרם מצב בלתי הפיך בשל שימושים שעלולה התובעת לעשות בו (כגון מסירתו של השטח לאחר או ביצוע עבודות פיתוח).

התובעת מצדה התנגדה לבקשה, טענה כי מעבר לכך שטרם הוגש ערעור, סיכויי הערעור אפסיים, כיון שטענותיו של הנתבע הן טענות שבעובדה, המבוססות על התרשמות מעדים, ובית המשפט של הערעור לא יטה להתערב בהן אלא במקרים חריגים. עוד נטען כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת התובעת, שכן הקרקע היא משאב ציבורי רב ערך, ואינטרס ציבורי חשוב הוא לעקור מן השורש את תופעת הפלישה למקרקעי ציבור.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי שיש לדחות את הבקשה.

תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, קובעת את הכלל שלפיו "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". תקנות 467(א) ו-467(ב) מקנות לבית- המשפט את הסמכות להורות על עיכוב ביצוע במקרים מסוימים, בנסיבות הנבחנות על פי מבחן כפול: סיכויי הערעור, ומאזן הנוחות בין הצדדים. כפי שנפסק, למשל על ידי כב' המשנה לנשיאה א' רובינשטיין, ברע"א 4218/16 גרבוע נ' רשות הפיתוח (מיום 21.6.16) "בין שני מרכיבים אלה שוררת מעין "מקבילית כוחות", לפיה ככל שסיכויי הערעור נראים מוצקים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לטובת המבקשים, ולהיפך (ראו רע"א 2285/15 אי.די.טי גלובל ישראל בע"מ נ' מדגם יעוץ ומחקר בע"מ (2015)). ונזכור, כי ככלל אבן הבוחן המרכזית היא שיקולי מאזן הנוחות (ראו בר"מ 2139/06 מר ושות' בע"מ נ' משרד התשתיות הלאומיות – נציבות המים (2006); ע"א 3703/12 פיננסטיק בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין (2012))".

באותה פרשיה הבחין בית- המשפט בין פינוי נכס מסחרי לבין פינוי דירת מגורים, ונפסק כי "כאשר מדובר בנכס מסחרי, הנחת המוצא היא שפינויו אינו בלתי הפיך ומגלם נזק כספי, הניתן לפיצוי ולפיכך אין הצדקה להיענות לבקשת עיכוב הביצוע (ראו רע"א 10559/06 דבוש נ' עיריית הרצליה (2006); רע"א 3548/10 פלונית נ' פלונית (2010); ע"א 1612/11 עזבון המנוח ברנהולף נ' אוחנה (2011))".

(מעבר לדרוש אפנה להלכה שלפיה שעה שמדובר בפינוי מנכס המשמש כדירת מגוריו היחידה של אדם, "נוטה בית המשפט להורות על עיכוב ביצועם של ההליכים עד אשר תוכרע הסוגיה באופן סופי על ידי ערכאת הערעור גם כאשר סיכויי הערעור הלכאוריים אינם ברורים או אף נמוכים, וזאת בכדי למנוע את התוצאה הקשה והבלתי הפיכה אשר בפועל מייתרת את הדיון בערעור" (רע"א 11880/04 פלונית נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (16.11.09)).