ת"א 30496-04-16 איוב נ' זועבי ואח'

לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד. לטענת המבקש, ביום 23.5.2013 הוא מכר את זכויותיו במקרקעין נשוא הבקשה למשיבים 1 ו- 2 (להלן: "המשיבים") תמורת סכום של 330,000 ₪. המשיבים לא שילמו לא את מלוא התמורה המוסכמת, שילמו סכום של 50,000 ₪ בלבד, ונותרו חייבים לו סכום של 280,000 ₪. בשל הפרת ההסכם על ידי המשיבים כמפורט לעיל, ומאחר שמדובר בהפרה יסודית, הוא ביטל את ההסכם.

דין הבקשה להידחות.

ראשית, המבקש לא פירט בבקשה מתי הוא הודיע על ביטול ההסכם, ומדוע הבקשה למתן צו מניעה זמני הוגשה רק היום בחלוף כשלוש שנים ממועד החתימה על ההסכם. שנית המבקש לא פירט את המועד שבו היה על המשיבים לשלם לו את הסכום בהתאם להסכם והאם מועד התשלום חלף. שלישית, חמור מכך, בהתאם להוראת סעיף 7 להסכם, מלוא התמורה המוסכמת שולמה במעמד החתימה על ההסכם וחתימת המבקש על ההסכם מהווה ראיה לקבלת הסכום. משום מה, המבקש לא הזכיר סעיף זה בתצהיר, ולא נימק מדוע על אף האמור בהסכם, הוא טוען אחרת. רביעית, המבקש לא צירף את ההודעה על ביטול ההסכם ולא פירט מתי הודיע על ביטול ההסכם. כידוע, חוזה יש לבטל תוך זמן סביר ממועד ההפרה הנטענת. על כן, אם תתקבל טענתו של המבקש כי המשיבים לא שילמו לו את הסכום, הרי היה עליו להודיע על ביטול ההסכם זמן סביר לאחר מועד החתימה על ההסכם. ביטול ההסכם לאחר שלוש שנים ממועד ההפרה הנטענת אינו מהווה, לכאורה, ביטול תוך זמן סביר.

מכל האמור, לא שוכנעתי כי בידי המבקש ראיות לכאורה להוכחת עילת תביעה נגד המשיבים ומשכך אין מקום למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד.

הנני קבוע דיון בבקשה במעמד שני הצדדים ליום 2.5.2016, שעה 13.00.

המבקש ימסור עותק מהבקשה, עותק מכתב התביעה ועוקת החלטה זו למשיבים במסירה אישית עד 19.4.2016, שעה 14.00.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ו, 17 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.