פלונית נ' עיריית ירושלים

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, עקב נפילה ברחוב הרברט סמואל בירושלים. הצדדים חלוקים בשאלות החבות והנזק. 

1. כללי

   התובעת, ילידת X.X.1980, הלכה ברחוב הרברט סמואל במרכז העיר ירושלים ביום 20.7.2022 בשעה 11:30 לערך ומעדה. היא נפגעה בקרסול שמאל ובגפה עליונה שמאלית, תוך שמומחה בית המשפט קבע לה נכויות צמיתות בשיעור של 7.5% בגין פגיעה בקרסול שמאל ו-5% בגין פגיעה בכתף שמאל.

    

   שאלת החבות

    

2. גרסת התובעת

   בסעיף 6 לכתב התביעה נטען:

   במועד האמור, בעקבות אבני שפה שבורות וכן בשל אשליה אופטית אשר אינה מאפשרת להבחין בהפרש הגבהים במקום, סובבה התובעת את כף רגלה ובתוך כך נפלה ארצה ונחבלה בגופה.

   בהמשך פורט בסעיפים 10-9:

   ביום 20.07.22 התובעת צעדה על מדרכה ברח׳ הרברט סמואל בירושלים כאשר בשל אפקט אופטי של שפת המדרכה אשר אינו מאפשר להבחין בהפרש גבהים במקום, סברה כי הרחוב בנוי כמעין מדרחוב ולא הבחינה בנקודת המרחב בה סף המדרכה גובל בכביש.

   כאשר התובעת הגיעה אל סף המדרכה, רגלה נתפסה באבן שפה שבורה ובתוך כך היא עיקמה את רגלה אשר הסתובבה אל עבר הכביש והיא מעדה ונחבטה ארצה תוך שהיא סופגת חבלות ברגליה וביד שמאל לכל אורכה (אירוע זה יכונה להלן: "התאונה").

   בסעיפים 5-4 לתצהיר העדות הראשית של התובעת נאמר:

   התאונה התרחשה בעת שצעדתי על מדרכה ברח׳ הרברט סמואל בירושלים, בדרכי לרכב אשר חנה בחניון ברחוב הלל. עקב אפקט אופטי שנוצר במקום, לא ניתן היה להבחין בהפרש הגובה בין שפת המדרכה לכביש.

   כאשר הגעתי אל סף המדרכה, רגלי נתפסה באבן שפה שבורה, ובעקבות זאת עיקמתי את קרסולי השמאלי, מעדתי ונחבטתי ארצה תוך שאני סופגת חבלות ברגליי וביד שמאל לכל ארכה (להלן: "התאונה").

   בהודעת ווטסאפ ששיגרה התובעת לאחותה בערבו של יום, היא הסבירה מה קרה במילים:

   לא ראיתי מדרגה