ת"א 30310-02-15 אלקרינאוי נ' יוסף ואח'

לדחות את התביעה על הסף תוך שהוא קובע כי סעיף 6 להוראות הפיקוד העליון היה הדין הרלוונטי מכוחו פעלו הנתבעים. .

בתיק ס"ע 55691-09-11 בתיה שאלתיאל נ' טלחום פרדילוב (פורסם במאגרים משפטיים), בו נדחתה הטענה לחסינות מוחלטת לפי סעיף 13(9), במקרה בו תבעה גב' שאלתיאל, עובדת רשות המיסים, את הנתבע, מר פרידלוב, עובד רשות המיסים גם כן וממונה עליה. דובר שם בתביעה לפיצוי בגין שני פרסומים של לשון הרע שאחד מהם נעשה במכתב שהוכנס לתיקה האישי של התובעת. באותו פסק דין דחה בית המשפט את הבקשה לדחיית התביעה בשל החסינות הקבועה בסעיף 13(9), בשל כך שהנתבע לא הצביע על מקור סמכות נורמטיבי קונקרטי אשר חייב אותו או התיר לו לבצע את הפרסום.

באותו פסק דין נקבע דלקמן: "דומה, כי הן על פי גישתו של כב' הנשיא פליטמן בעניין רוזנברג והן על פי גישותיהן של כב' השופטות גליקסמן ודוידוב-מוטולה (כבוד השופטת גליקסמן רשמה את אחת מדעות הרוב בתיק רוזנברג כאמור לעיל, וכבוד השופטת דוידוב-מוטולה פסקה בתיק ד"ר סיגל שוורץ), אין מקום להחיל את החסינות לפי סעיף 13(9) לחוק על ענייננו. במונחים של פסק דין סיגל שוורץ, הנתבע לא הצביע על מקור סמכות נורמטיבי קונקרטי אשר חייב אותו או התיר לו לבצע את הפרסום. במונחים של עמדת כב' הנשיא בעניין רוזנברג, לא הייתה מוטלת חובה על הנתבע להעלות את טענותיו בדבר דיווחי שעות לא תקינים שהוגשו על ידי התובעת, במסגרת תשובתו למכתבה אליו מיום 18.7.11. לא ברור אם הייתה על הנתבע חובה להשיב כלל למכתבה של התובעת מיום 18.7.11, וודאי שלא מצינו מקור לחייבו להשיב לה בכתב, לא כל שכן במכתב שכותבו לו אנשים נוספים. גם אם הייתה על הנתבע חובה לטפל בפנייתה של התובעת אליו, הוא יכל להסתפק בהעברת הפנייה למר יוסי יהודה ולבקשו לכנס דיון כבקשת התובעת. זאת בניגוד לממונה על מר רוזנברג, שנדרשה להעריך את כישוריו המקצועיים על ידי הממונים עליה במסגרת הליכי צמצומים.

אשר על כן אנו דוחים את טענת הנתבע כי מדובר ב"פרסום מותר" שאינו יכול לשמש עילה לתביעה אזרחית".

בענייננו הנתבעים לא הצביעו בבקשתם על מקור דין ספציפי המתיר להם לבצע את הפרסום נשוא התביעה, אלא טענה טענות כלליות בלבד לפיהן הפרסום בוצע על ידי מי שהיה מפקחים וממונים על התובע במשרד החינוך, שהוא בגדר רשות מוסמכת ובוצע במסגרת ולצורך תפקידם ככאלה (ראו סעיף 41 לבקשה). בנסיבות אלו אין בידי לקבל את הבקשה כפי שהיא מנוסחת היום בפני. ככל שהנתבעים יצביעו בהמשך על מקור חוקי ספציפי, היינו על הוראת דין קונקרטית רלוונטית, אזי תידון בשנית בקשתם לדחיית התביעה על הסף. האמור לעיל אין בו כמובן כדי לשלול כי המדינה תוכיח במהלך ההליך התקיימותן של הגנות אחרות לפי חוק לשון הרע.

התייחסות לטענת הנתבעים לפיה התובע תוקף ב"תקיפה עקיפה" את פיטוריו בהליך זה 

בסעיף 18 לתשובה לתגובה לבקשה לסילוק על הסף אשר הוגשה על ידי המנתבעים ציין נציג הנתבעים: "..נשאלת השאלה מדוע לא פנה התובע באופן המבקש לבית הדין לעבודה לשם תקיפת ההחלטה לפטרו ו/או להפסיק את מימון משרתו? ואם עשה כן, מדוע אינו מציין זאת כאן בפני בית המשפט לשם השלמת התמונה?".

השאלה היא אכן שאלה חשובה ורלוונטית שכן דומה לכאורה כי בהליך זה מנסה התובע בדרך עקיפה לתקוף את פיטוריו (שנים רבות לאחר שפוטר), והשאלה הינה האם הדבר אפשרי והאם הדין מתיר זאת.

כמו כן, אם התובע אכן תקף בעבר את פיטוריו בהליך נפרד, יש מקום לבחון האם בפנינו מעשה בית דין לטובת צד זה או אחר.

עניינים אלו לא נדונו עד תומם במסגרת הבקשה ובמסגרת התגובות שהוגשו במסגרתה.