ת"א 30300-11-09 קייאניראד נ' אהל

לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יכריז כי פסק חוץ אשר ניתן על ידי בית המשפט הגבוה של קליפורניה מחוז לוס אנג'לס בארה"ב, אשר קבע כי על הנתבע להחזיר לו סכום של 300,000$ (שלוש מאות אלף דולר ארה"ב) וריבית בסך של 122,697.2$ (מאה עשרים ושניים אלף שש מאוד תשעים ושבעה דולר ועשרים סנט ארה"ב), כמו גם הוצאות משפט בסך של 1,007$ (אלף ושבעה דולר ארה"ב) (להלן: "פסק החוץ"), הינו פסק דין הניתן לאכיפה בישראל.

לטענת התובע, פסק החוץ, עומד בתנאי הוראות חוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח 1958 (להלן: "חוק אכיפת פסקי חוץ"), ומכאן שיש ליתן בידי התובע את ההכרזה כמבוקש.

במסגרת כתב ההגנה טען הנתבע כי פסק החוץ הוצא בהעדר הנתבע והוא נגוע בריבית נשך, דבר הנוגד את תקנת הציבור עד כדי הצדקה לביטולו של פסק החוץ באופן כולל. במסגרת כתב ההגנה המתוקן הוסיף הנתבע וטען כי התובע לא הוכיח עמידתו בתנאי הוראות החוק לאכיפת פסקי חוץ.

במסגרת כתבי ההגנה, כמו גם במסגרת הדיונים אשר התקיימו בפני, שבה ועלתה טענה לעניין יכולתו של התובע לפעול לביצוע פסק החוץ על דרך של מימוש נכס מקרקעין הרשום לכאורה על שם הנתבע, וזאת שעה בה לשיטת הנתבע נכס זה אינו בבעלותו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נתתי דעתי לתצהירים ועדויות הצדדים בפני, כמו גם לסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. טעמיי להלן: 

במסגרת סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ קבע המחוקק את התנאים המקדמיים הנדרשים לצורך הכרזתו של פסק חוץ, ככזה אשר ניתן לאוכפו בישראל.

נוכח חשיבתו של הסעיף הוא יצוטט להלן :

"3. בית משפט בישראל רשאי להכריז פסק חוץ כפסק אכיף אם מצא שנתקיימו בו תנאים אלה:

(1) הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתתו;

(2) הפסק אינו ניתן עוד לערעור;