ת"א 30222-02-15

1.המבקשת (להלן: "הנאמן") היא חברה המשמשת נאמן לפי פרק ה'1 לחוק ניירות ערך התשכ"ח – 1968 למחזיקי אגרות החוב סדרה ד' שהונפקו לציבור על ידי המשיבה 1 (להלן: "החברה") מתוקף שטר נאמנות שנחתם ביום 27.4.2014 (נספח 1 לבקשה, להלן: "שטר הנאמנות").

2.המבקשת הגישה את התובענה הנוכחית מכוח ס' 12(ג) לחוק הנאמנות התשל"ט – 1979. בבקשה עתרה המבקשת כי בית המשפט ייתן לה הוראות ביחס לשאלה פרשנית ביחס לס' 6.4(4) לשטר הנאמנות. המבקשת עתרה כי בית המשפט יקבע האם בהתאם לסעיף זה, החברה רשאית לחלק כדיווידנד רווחי שערוך נדל"ן להשקעה (נטו) שנרשמו בדוחות הכספיים של החברה בתקופה שבין יום 1.7.2012 ליום 31.12.2013, וזאת כל עוד אותם נכסי נדל"ן להשקעה הרלבנטיים ששוערכו באותה תקופה, מומשו לאחר יום 1.1.2014 (הוא המועד שנקבע כיום הקובע במגבלת החלוקה בשטר הנאמנות, שממנו נצברים הרווחים הראויים לחלוקה בחברה).

השאלה הפרשנית הזו מהווה – כך נטען – תנאי ראשוני לקביעה מהו סכום החלוקה אותו רשאית החברה לחלק לבעלי מניותיה.

3.סעיף 6.4 (4) לשטר הנאמנות קובע:

"החברה מתחייבת כי היא לא תבצע חלוקה (כהגדרתה בחוק החברות) כלשהי, ובכלל זה לא תכריז, תשלם או תחלק דיווידנד אלא אם מתקיימים כל התנאים המפורטים להלן: (1) סכום החלוקה לא יעלה על 50% מהרווחים המצטברים מיום 1 בינואר 2014 והמותרים לחלוקה על פי הדין החל על החברה בנטרול רווחים/הפסדים משערוך נטו (קרי אחרי מס) הנובעים משינוי בשווים ההוגן של נכסיה וזאת ביחס לשווים ההוגן ליום 30 ביוני 2012; (2) ההון העצמי של החברה (לא כולל זכויות מיעוט) בתום הרבעון האחרון, בטרם חלוקת הדיבידנד, בניכוי הדיבידנד שיחולק, לא יפחת מ-140 מילון דולר ארה"ב (סכום זה לא יוצמד למדד); ו-(3) בתום הרבעון האחרון, בטרם חלוקת הדיבידנד, החברה עומדת בכל התניות הפיננסיות המפורטות בסעיף 6.4 לשטר זה, והחלוקה לא תפגע בעמידתה של החברה באמות המידה הפיננסיות כאמור לעיל (להלן: "מגבלת הדיבידנד"). החברה תעביר לידי הנאמן זמן סביר טרם ביצוע החלוקה ישור רו"ח בדבר עמידת החברה במגבלת הדיבידנד כולל פירוט החישובים הרלבנטיים".

4.בבקשה נטען כי השטר קובע מגבלת חלוקה שניתן לפרשה באחד משני אופנים:

האחד – רווחי מימוש שמקורם ברווחי שערוך נטו (קרי אחרי מס) הנובעים משינויים בשווי ההוגן של נדל"ן להשקעה ושהוכרו בדוחות הכספיים של החברה בתקופת הביניים (בין יום 1.7.2012 ליום 31.12.2013), מתווספים ליתרת הרווחים הראויים לחלוקה בחברה על פי הוראות שטר הנאמנות החל מהמועד הקובע – 1.1.2014;

והשני – רווחי מימוש שמקורם ברווחי שערוך נטו (קרי אחרי מס) הנובעים משינויים בשווי הוגן של נדל"ן להשקעה ושהוכרו בדוחות הכספיים של החברה בתקופת הביניים (בין יום 1.7.2012 ועד יום 31.12.2013) אינם מתווספים ליתרת הרווחים הראויים לחלוקה בחברה על פי הוראות שטר הנאמנות, החל מהמועד הקובע – 1.1.2014. במילים אחרות – רווחי השערוך שהוכרו בדוחות הכספיים של החברה בתקופת הביניים, הם למעשה "רווחים כלואים" שאינם ניתנים לחלוקה עד לפירעון המלא של היתרה הבלתי מסולקת של אגרות החוב סדרה ד'.

5.בבקשה צוין כי הן החברה והן הנאמן סבורים כי אי אפשר לחלק את רווחי השערוך כל עוד הם לא מומשו, שכן לא ניתן לחלק את הרווחים שנרשמו בדוחות עד יום 30.6.12 אף אם ימומשו במועד מאוחר יותר. אולם לגישתם ניתן לחלק רווחים שנרשמו בדוחות החברה החל מיום 1.1.2014 אם ימומשו.

6.הנאמן ציין בבקשה כי בפרשנות השנייה קיים קושי פרשני לשוני ביחס לסעיף בכללותו, שכן לכאורה על פי פרשנות זו אין משמעות ליום נקודת החתך של ה"30 ביוני 2012". בהתאם לפרשנות השנייה, הרי שללא כל הסבר הגיוני יש להתעלם מהקביעה המפורשת של מועד זה המופיעה בסעיף.