פלוני נ' הזדמנות - השכרת ציוד לארועים (1994) בע"מ ואח'

שתי תביעות לנזקי גוף שהדיון בהן אוחד. התביעות הוגשו ע"י תלויים ויורשים של שני עובדים שקיפחו את חייהם בשרפה שהתרחשה במקום עבודתם.

רקע כללי

1.ס.ע ו-ע.ד (להלן: המנוחים) מצאו את מותם בתאונת עבודה שהתרחשה ביום 20.5.14. התלויים והיורשים של שני המנוחים הגישו את שתי התביעות בגדרן עתרו לחייב את הנתבעים לפצותם בגין הנזקים שנגרמו להם בעקבות פטירת המנוחים.

התביעות הוגשו כנגד הנתבעת 1, היא הזדמנות השכרת ציוד לאירועים (1994) בע"מ (להלן: הזדמנות), אשר כנטען העסיקה את המנוחים. כנגד הנתבע 2, מר' יגאל אוהב ציון (להלן: יגאל), אשר השכיר להזדמנות מחסן בו התרחשה התאונה וגם כנגד הכשרה חברה לביטוח בע"מ אשר בטחה את הזדמנות בביטוח חבות מעבידים וצד שלישי (להלן: המבטחת).

2.כנטען בשתי התביעות, יגאל השכיר להזדמנות מחסן הנמצא בנחלה אותה חכר מאת רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י). המחסן סמוך לביתו של יגאל ושניהם נמצאים באותה הנחלה. בלילה שבין 19.5.14 ל- 20.5.14, המנוחים שהו במחסן ועסקו בפריקת ציוד וסידורו. בסיום עבודתם, המנוחים נרדמו במחסן, או אז פרצה שרפה שגרמה למותם (להלן: התאונה).

3.כדי שהתמונה תהיה שלמה אזכיר, כי בשני ההליכים יגאל הגיש הודעה לצד שלישי כנגד הזדמנות, מנהלה ובעל מניותיה ששמו ניצן גזית (להלן: ניצן). בהודעה זו נטען, כי ככל ויגאל יחויב לפצות את התובעים אזי על הזדמנות וניצן לשפותו בגין כך, וסמך בהודעתו על עילות חוזיות וגם נזיקיות.

ועוד, משום שהמבטחת כפרה בכיסוי הביטוחי, אזי גם הזדמנות הגישה בשני התיקים הודעה נוספת לצד שלישי כנגד המבטחת וגם כנגד עיני סוכנות לביטוח בע"מ (להלן: הסוכנות) שהזדמנות רכשה דרכה את הפוליסה מאת המבטחת.

4.הצדדים נחלקו בעניין נסיבות התאונה, בשאלת האחריות, הנזק וגם הכיסוי הביטוחי, ולמחלוקות אלו אדרש בהמשך הדברים. עיינתי בסיכומי הצדדים, ולא ראיתי טעם לסקור את כל הטענות הרבות שהצדדים העלו בסיכומיהם. תחת זאת, במסגרת הדיון אעמוד על טענות הצדדים הראויות להתייחסות ולאחר מכן אביא מסקנתי באשר לכל אחת מהמחלוקות.

נסיבות אירוע התאונה

5.יגאל צרף לתצהירו את חוזה השכירות מיום 25.12.08, אשר לפיו השכיר להזדמנות מחסן בגודל 600 מ"ר למטרת ניהול עסק, כאשר השכירות מסתיימת ביום 30.4.14 עם אופציה ל-5 שנים נוספות. הזדמנות התחייבה בסע' 11 לחוזה לבטח את המושכר "בביטוח מקיף", ואילו בסע' 18 לחוזה, היא גם התחייבה לנהל את העסק בהתאם להוראות הדין ולהשיג את הרישיונות הדרושים להפעלתו במחסן (סע' 19 לחוזה).

6.מנספחי תצהירו של יגאל עולה גם, כי בשלב מאוחר יותר רמ"י הגישה תביעה ובצדה גם בקשה למתן צו מניעה קבוע האוסר על יגאל, או מי מטעמו, מלעשות כל שימוש שאינו חקלאי במחסן. עוד התברר, כי הזדמנות לא הצליחה לקבל רישיון לעסק במחסן בשל התנגדות רמ"י לשימוש החורג (נספח 2 לתצהיר יגאל). תביעתה של רמ"י התקבלה בהסכמה בפס"ד שניתן ביום 10.5.12 שבגדרו ניתן כנגד יגאל צו מניעה קבוע האוסר עליו, וכל הבא מטעמו, מלעשות כל שימוש שאינו חקלאי במחסן. בהסדר הפשרה גם הוסכם, כי הצו יכנס לתוקף בחלוף 12 חודשים שבמסגרתם יגאל יהיה רשאי לפנות לרמ"י בבקשה מתאימה לקבלת היתר לשימוש שאינו חקלאי, וכל זאת בתנאי שיגאל יקבל גם אישור מתאים מאת רשויות התכנון (נספח 4 לתצהיר יגאל).

יגאל פנה לוועדה לתכנון ובנייה שדנה בבקשתו לאישור פעילות שאינה חקלאית במחסן ששמש מקודם כלול תרנגולות בהיתר, ובהחלטתה מיום 28.7.13 ועדה זו הציבה דרישות לתיקונים וגם תנאים נוספים, וביניהם "הגשת אישור שירותי כבאות (כולל נספח בטיחות)"(נספח 5 לתצהיר יגאל).

תהליך הכשרת השימוש שאינו חקלאי נעצר מסיבה שלא התבהרה, כך שהזדמנות המשיכה להחזיק במחסן ללא רישיון עסק וגם ללא היתר לשימוש החורג מאת הרשויות.

7.יגאל מסר בתצהירו, כי לאחר קבלת פס"ד האמור, ולפני התרחשות התאונה, הוא ביקש מהזדמנות לפנות את המחסן נוכח דרישת רמ"י, אלא שהזדמנות באמצעות מנהלה דחתה את בקשתו. בעניין זה אני סבור כי יגאל לא דייק, שכן מתצהירו של ניצן וגם מעדותו עולה כי לקראת תום ההתקשרות, 30.4.14, ולמרות שהזדמנות לא מימשה את האופציה להארכת תקופת השכירות, הוא פנה ליגאל וסוכם כי המחסן יפונה בעוד מספר חודשים ויגאל הביע הסכמתו המלאה לאורכה המבוקשת. והראיה לכך, היא העובדה שהזדמנות המשיכה לשלם את דמי השכירות המוסכמים. לא זו אף זו, מנספחי תצהיר יגאל מתברר כי לא אחת פנה להזדמנות באמצעות משלוח מכתבים שנערכו ע"י ב"כ, אלא שבעניין דרישתו הנטענת לפינוי המחסן, הוא לא הציג אף פניה בכתב שנשלחה לקראת תום תקופת השכירות או אף אחריה, וגם לא בדל של ראיה אחרת התומכת בטענתו. כפי שהוכח לפניי, הזדמנות החזיקה במחסן בהסכמתו המלאה של יגאל, זאת ללא היתר לביצוע השימוש שנעשה בפועל וגם ללא רישיון עסק מתאים - עובדות ששני הצדדים להתקשרות, הזדמנות ויגאל, ידעו.

8.אין כל מחלוקת בין הצדדים כי בלילה שבין 19-20.5.14 המנוחים עסקו בפריקת משאית ציוד. כנראה בשל העובדה שהעבודה בוצעה בשעת לילה מאוחרת במחסן הסמוך לביתו של יגאל, הדבר הפריע למנוחת האחרון ובני ביתו. יגאל מתאר בסע' 11 לתצהירו בזו הלשון: "הדרך היחידה שעלתה על דעתי להפסיק את הרעש, הייתה בהפסקת זרם החשמל למחסן שהוזן מארון החשמל שבביתי; ומאחר והבקשות להפסקת הרעש לא נענו גם בלילה שקדם לשרפה – לא נותרה לי, ביום 20.5.14, ברירה אלא לנתק את זרם החשמל למחסן בשעות הלילה, כפי שעשיתי גם בעבר".

יגאל ממשיך ומצהיר באותו סעיף כי לערך בשעה 4:15 הפסיק את זרם החשמל ודקות לאחר מכן נודע לו כי פרצה שרפה במחסן.

9.ניצן העיד לפניי ובעדותו מסר, כי באותו הלילה, לערך בשעה 23:00, התקשרו אליו המנוחים : "ואמרו שאין חשמל בכלל. אמרתי לעובדים שהיות ואי אפשר לפרוק את המשאיות בחושך, שילכו לישון ושילונו במחסן"(עמ' 47, ש' 7-8). היה עד נוסף ששמו נור אסעידה – הוא נהג המשאית שנכח במחסן בזמן עבודת המנוחים (להלן: נור), שכאמור, פרקו את הציוד מהמשאית לתוך המחסן. עד זה העיד לפניי, כי זרם החשמל נותק בשעה 23:00, והוא יחד עם המנוחים נכנסו לישון לערך בשעה 1:00 בחדרים שונים בגלריה של המחסן - המנוחים בחדר והוא בחדר סמוך, והתעורר בשעה 4:30 אחרי שהריח עשן (עמ' 25, ש' 26-30, ועמ' 26, ש' 1-8). עד זה מוסיף ומתאר בתצהירו, כי לאחר שהתעורר עמד על רגליו ונכבה משום שרצפת החדר הייתה לוהטת, או אז ניגש לחלון החדר וקפץ לחצר המחסן וכך ניצל (סע' 10-12 לתצהיר).