ת"א 29882-07-16 מרזוק נ' אלדר ואח'

לפניי בקשת הנתבעים 1-2 (להלן: "המבקשים"), לסלק את התביעה נגדם על הסף בהתאם להוראות תקנה 100(1) ו/או 100 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי (1984) בשל היעדר יריבות ועילה, בנוסף לטענת שיהוי וטעות בסכום התביעה.

לאחר עיון בטענות הצדדים, ושקילת הראיות הגולומיות שהוצגו עד כה, את הדין וההלכה, באתי לכלל מסקנה כי בשלב הזה דין הבקשה להידחות.

להליך המחיקה על הסף ולזה של דחייה על הסף מטרה אחת, והיא לסלק תביעה על הסף, אשר אפילו תתברר עד תומה, לא יהא בה כדי להקנות לתובע את הסעד המבוקש [ראו בספרו של המלומד א. גורן סוגיות בדין האזרחי, מהדורה 11, עמ' 371].

בנסיבות העניין, אני סבורה כי בשלב בו אנו נמצאים, ובטרם נשמעו ראיות הצדדים, אין בידי את הכלים כדי להכריע גורלה של הבקשה למחיקה על הסף, שכן במסגרת כתב התביעה פירט התובע (להלן: "המשיב"), את העובדות והעילות העומדות בבסיס תביעתו כנגד המבקשים, לרבות הטענה בדבר מצג שווא ומרמה. לצד זה, עולה מטענות הצדדים בבקשה ובתגובה כי קיימת מחלוקת עובדתית ביניהם לעניין השימוש שנעשה בכספי ההשקעה הנטענים, ובאם המשיב הוא בעל מניות בלתי רשום אם לאו.

לאור האמור, לעת זו אינני רואה מקום לסלק את התביעה על הסף, כך גם איני רואה בטענת השיהוי, ככל שיוכח שיהוי בהגשת התביעה, כטעם שיכול להצדיק את סילוק התביעה מקום שהתביעה הוגשה בטרם חלפה תקופת ההתיישנות.

עם זאת, הואיל וטענות הסף בבקשה דנא הן טענות הגנה שלא הוכרעו לגופן, אין בהחלטה זו כדי למנוע את הדיון בהם שוב עם תום בירור העובדות במשפט.

באשר לטענה בדבר טעות בסכום התביעה, וככל שהמשיב יראה לנכון לתקן את כתב תביעתו, יהא עליו להגיש בקשה מתאימה אשר תישקל ותוכרע בהתאם.

הוצאות הצדדים בבקשה דנא ישקלו במסגרת פסק-הדין.