דן גור נ' שגיא ואח'

המבקש עתר להורות על סילוק על הסף של התביעה שהוגשה נגדו, ונגד אחרים, על ידי המשיב.

המבקש טוען כי "שורבב" לכתב התביעה על מנת למנוע מהנתבעות האחרות להיות מיוצגות על ידו בתביעה "שנועדה להלך אימים [על הנתבעות האחרות ועל בא-כוחן] בעסקת מקרקעין".

המבקש טוען כי על פי כתב התביעה סבור המשיב כי הוא זכאי לשכר טרחה בקשר לטיוטות שהכין לחוזר מכר בעסקת מקרקעין, ובמסגרת מחלוקת זו קיבל מכתב המהווה הוצאת לשון הרע (כשנטען כי פעל למכור את הבית באופן בלתי חוקי ותוך רישום כוזב של תמורה נמוכה מהאמיתית). לטענת המשיב, כמצוין בבקשה, נטען כי המבקש לא פעל כעורך דין מיומן ולא בחן את טיוטות הסכמי המכר – בהן ננקב סכום התמורה המלא. המבקש מגיב לטענה זו בבקשה וטוען כי למעלה מהתשובות לנטען הרי שאין במכתב משום עילה לתביעה לפי חוק איסור לשון הרע.

לטענת המבקש, המכתב שנשלח הוא פרסום מותר – פרסום שנעשה על ידי בעל דין או בא כוחו תוך כדי דיון משפטי. בנוסף, המכתב מוען לאביו של המשיב, ששימש כבא-כוחו, ומשכך אין מדובר בפרסום כלל.

המבקש טוען, לפיכך, כי אין בכתב התביעה משום עילת תביעה נגדו ויש לסלק את התביעה על הסף מטעם זה.

המשיב טען בתגובה לבקשה כי המכתב נשוא התביעה אינו צעד שננקט בקשר עם ההליך או מסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט, כלשונו של בית המשפט העליון ברע"א 1104/07 המצוטט בתגובה, ועל כן יש לראות בו כבסיס לתביעת לשון הרע. המשיב טוען עוד כי לכל הפחות יש לברר את הטענה כי המכתב חוסה תחת הגנת ס' 13(5) לחוק איסור לשון הרע וגם מטעם זה אין להורות על סילוק התביעה על הסף, שהוא סעד קיצוני. גם באשר לטענת העדר הפרסום טוען המשיב כי אין לקבל את טענת המבקש, כי המכתב נשלח לעו"ד ראובן דן גור לא כבא כוחו של המשיב אלא בקשר לעורך דין במשרדו, ולכן יש לדחות את הטענה כי נשלח למבקש עצמו (או לבא כוחו) ושאין מדובר בפרסום בנסיבות אלו.

המבקש השיב לתגובה (וכאן המקום לציין כי בשל תקלה לא הועברה התשובה לעיוני במועד, ורק לפני מספר ימים, ובעקבות בקשה נוספת שהוגשה לתיק, הוצגה התשובה לעיון בית המשפט; בשל כך התעכבה ההחלטה ועם הצדדים הסליחה).