ת"א 29829-09-13 מנופי אבי תובלה ושירותים (1991) בע"מ נ' אס קי הנדסה ופרויקטים בע"מ

1.המשכירה השכירה במת הרמה לחברה העוסקת בבניית אתרי התפלת מי-ים. הבמה התקלקלה, והשוכרת נדרשה לפצות את המשכירה בגין הנזק שנגרם לבמת ההרמה. מה היקף האחריות הרובצת על השוכרת, על מי נטל ההוכחה לקיום רשלנות או להיעדרה, ומהם מרכיביה של עוולה זו ? בכל אלה עוסק פסק דין זה.

כתב התביעה וכתב ההגנה

2.התובעת הינה חברה להשכרת מנופים ובמות הרמה, והנתבעת הינה חברה המתמחה בהקמת מפעלי התפלת מים בישראל, ואשר במסגרת הרחבה של אתר ההתפלה בפלמחים ביצעה בו עבודות במערכות צנרת, שכללו ריתוך. לצורך ביצוע עבודות אלו התובעת השכירה לשימושה של הנתבעת במת הרמה עם זרוע טלסקופית לתקופה שתחילתה ביום 26.8.2012. תנאי השכירות נקבעו בהצעת המחיר של התובעת, אשר עליה חתם ביום 19.8.2012 נציג הנתבעת (נ/1).

3.ביום 2.9.2012 התרחשה באתר ההתפלה תקלה שהביאה להפסקה בפעולת במת ההרמה. צוות טכני של התובעת שהוזעק אל האתר, גילה כי בשטח בו הופעלה מכונת ההרמה הייתה זרימה של מים. במשך ארבעה ימים נמשך חילוץ הבמה מהאתר, עד אשר פונתה אל מוסך התובעת ותוקנה.

4.ביום 15.9.2013 הגישה התובעת תביעה נגד הנתבעת לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לבמת ההרמה ולתשלום יתרת דמי השכירות. בכתב התביעה נטען כי עצם הפעלת במת ההרמה (המופעלת באמצעות מחשב) על-ידי הנתבעת בתוך מים זורמים היוותה התרשלות, וכי התרשלות זו היא שגרמה להפסקת פעולתה ולנזקים בסך 28,645 ₪ בצירוף מס-ערך-מוסף, אשר בעלותם נשאה התובעת. משסירבה הנתבעת לשאת בנזקי התובעת ואף לסלק יתרת חוב של דמי שכירות בסך 1,170 ₪, הוגשה, כאמור, תביעה זו.

5.בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי עשתה שימוש בבמת ההרמה בצורה רגילה ובזהירות הנדרשת מבלי שהתרשלה, וכי אין קשר סיבתי בין התנהגותה לבין התקלה שאירעה לבמה. עוד נטען לקיום רשלנות תורמת של התובעת, אשר לא סיפקה במת הרמה המתאימה לאתר התפלה, ולא מסרה הנחיות מתאימות באשר לאופן השימוש בה. באשר לתביעה לתשלום יתרת דמי שכירות, ציינה הנתבעת כי שילמה לתובעת את מלוא דמי השכירות עד ליום 2.9.2012, הוא מועד התרחשות התקלה והפסקת פעולת הבמה.

תשתית נורמטיבית

6.על יחסיהם של התובעת והנתבעת, שכרתו ביניהן הסכם שכירות, חוסה חוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 (להלן: חוק השכירות). סעיף 24 לחוק זה קובע כי לעניין חוק השומרים, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק השומרים) יראו שוכר כשומר שכר שהמטרה של שמירת הנכס טפלה למטרה העיקרית של החזקתו.

חוק השומרים קובע ארבעה סוגי שומרים: שומר חינם, שומר שכר ששמירת הנכס בידיו טפלה למטרה העיקרית של החזקתו (שומר שכר טפל), שומר שכר ששמירת הנכס בידיו היא המטרה העיקרית של החזקתו (שומר שכר עיקרי) ושואל. סעיף 2 לאותו חוק קובע כי רמת אחריותו של כל אחד מארבעת סוגי השומרים עולה, מן הקלה - שומר חינם - אל החמורה - שואל.