קטן ואח' נ' נעמן ואח'

פרולוג

1.במרכזו של תיק זה עומד הסכם שנחתם ביום 24.1.2018 בין התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע" או "התובעים") מצד אחד, לבין הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן: "הנתבעים") מן הצד האחר, במסגרתו מכר התובע לנתבעים את הזכויות בנחלה 215 במושב בצת ששטחה כ- 21 דונם תמורת סך 3,100,000 ₪ (להלן: "ההסכם" או "החוזה").

למעשה, התמורה שנקבעה בהסכם היתה בעבור המלצתו של התובע בפני הנהלת מושב בצת להעביר את הזכויות בנחלה 215 לנתבעים. כבר בפתח הדברים יאמר כי מדובר בהסכם שלידתו בחטא, שכן אסור היה לתובע לגבות כספים כלשהם בעבור אותה המלצה, מה גם שאין ולא היו לו זכויות קניין בנחלה, אותן יכול היה להעביר לנתבעים. שני הצדדים ידעו כי ההמלצה ותשלום התמורה בגינה עומדים בבסיסו של ההסכם, הגם שאסור היה להם להתקשר בחוזה מעין זה בהיותו נוגד את הדין ואת תקנת הציבור.

2.לאחר שהנתבעים שלמו לתובע שני מיליון ₪ על חשבון התמורה, עלו יחסי הצדדים על שרטון. לטענת התובע, הנתבעים נמנעו מתשלום היתרה העומדת ע"ס 1,1000,000 ₪ ובכך הפרו את ההסכם הפרה יסודית. הנתבעים מצדם טענו כי התובע הפר את ההסכם בכך שבין היתר עקר מטע עצי אבוקדו שהיה בשטח הנחלה, ששוויו נאמד בסך של מיליון ₪. בהמשך, טענו כי כיוון שמדובר בחוזה פסול, יש להורות לתובעים להשיב להם את הכספים שקיבלו במסגרת העסקה.

3.בעקבות כך, הגישו הצדדים תביעות הדדיות – התובעים עתרו בתביעתם שהוגשה במסגרת ת.א. 29768-11-19 להכריז על החוזה כבטל ולהורות על השבה הדדית. הנתבעים מצדם תבעו במסגרת ת.א. 24364-10-20 להורות על החזרת הכספים אותם שלמו לתובעים וכן לפצותם בגין מטע עצי האבוקדו שנעקר שלא כדין. הדיון בשתי התביעות אוחד בהתאם להחלטתי מיום 29.10.2020.

נתוני רקע ותמצית העובדות הדרושות

4.משבצת מושב בצת, בה מצויים המקרקעין מושא הדיון, מושכרת בחוזה שנכרת בין רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") לבין הנתבע 4 - בצת מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: "האגודה"). מדובר בחוזה מתחדש בו נאמר, בין היתר, כי רמ"י מעוניינת שהאגודה תמשיך לנהל את ענייני היישוב החקלאי במשבצת ולשם כך תהיינה לה זכויות השכירות במקרקעין במשבצת.

5.התובעים הם בעלי הזכויות בנחלה 47 המהווה חלק ממשבצת הקרקע אותה משכירה רמ"י למושב, כאמור.

6.ביום 31.5.2001 קיבלה הנהלת רמ"י את המלצת משרד החקלאות להכפיל את מספר הנחלות במושב, שבוצעה באמצעות תכנית מספר ג/18306. אותה הכפלה נעשתה על ידי פיצול הנחלות הוותיקות לשתיים ויצירת נחלות חדשות. במסגרת אותה תוכנית נוצרה נחלה חדשה שמספרה 215 ששטחה היווה בעבר חלק מנחלה 47. נחלה חדשה זו היא העומדת במוקד הדיון בתיק זה, כשאין חולק כי לתובעים אין כל זכות קניין בה.