דיראוי נ' תאגיד המים והביוב האזורי - אלעין בע"מ

לפניי תביעה כספית, אשר במסגרתה עותר התובע לחיוב הנתבע בפיצויים, בשל הנזק שנגרם לו, לטענתו, בשל איחור בחיבורו של נכס בבעלותו לתשתית המים והביוב.

בהתאם להסכמת הצדדים, לא נחקרו העדים, אלא הוגשו סיכומים על יסוד כתבי בי-דין ותצהירים המצויים בתיק.

התביעה

1. ראשיתו של הליך זה בתביעה שהוגשה בפברואר 2015, למתן צו עשה, אשר יורה לנתבע, תאגיד המים והביוב האזורי – אלעין בע"מ (להלן: "הנתבע" או "התאגיד") לחבר נכס מקרקעין בבעלות התובע בכפר יאסיף לרשת המים והביוב המקומית.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובע רכש ביום 30.1.14 בניין בן שלוש קומות בכפר יאסיף (בגוש 18764, חלקה 37) (להלן: "הבניין"), אשר נבנה על פי היתרי בנייה משנת 2001 ומשנת 2006. לטענת התובע, כל האגרות וההיטלים הנדרשים שולמו למועצה המקומית כפר יאסיף (להלן: "המועצה המקומית"), בשנים 2001 ו-2006, עוד לפני הקמתו של התאגיד.

באוקטובר 2014 היה הבניין מוכן לאכלוס, ואף חובר לרשת החשמל. לפיכך, פנה התובע אל התאגיד בבקשה לחבר את הבניין לתשתית המים והביוב. התאגיד מצדו התנה את החיבור בקבלת אישור מהמועצה המקומית כי כספי ההיטלים שגבתה יועברו לתאגיד, ואילו המועצה המקומית סירבה לחתום על אישור כזה.

התובע טען אז, כי נפל בין הכיסאות, בין שני גופים שאינם יכולים להגיע להסכמות ביניהם, והגיש את תביעתו הן כנגד המועצה המקומית, והן כנגד התאגיד.

בנוסף לצו אשר יורה לתאגיד לחברו לתשתית המים והביוב, על יסוד התשלומים שבוצעו בעבר למועצה המקומית, ביקש התובע לחייב את הנתבעים, או מי מהם, לפצות אותו בגין הכנסות שהפסיד בשל כך שאינו יכול להשכיר את הבניין, אשר בו שלוש יחידות דיור. לטענתו, דמי השכירות עבור כל יחידת דיור עומדים על 2,500 ₪ לחודש, וכך נוצר נזק מתמשך בסכום חודשי של 7,500 ₪. סכום התביעה הועמד אז על 22,500 ₪.

2.לימים, הצליחו הצדדים להידבר ביניהם ולהגיע להסכמות לצורך חיבור הבניין לתשתיות, וזאת לאחר דיון שהתקיים בביהמ"ש ביום 19.10.15.

נכון להיום אין מחלוקת, כי די היה בתשלומים שבוצעו בעבר לידי המועצה המקומית לכיסוי כל האגרות וההיטלים על פי דין, והתובע אכן היה זכאי לחיבור הבניין לתשתיות המים והביוב, ללא תשלום נוסף.