ארנון נ' רפופורט ואח'

התביעה ובעלי הדין

1. התובע, יליד הארץ, מתגורר זה שנים רבות בדרום אפריקה. במועד הרלבנטי לתביעה רכש מאת הנתבעים בית ביישוב כפר ורדים (על מגרש בשטח 705 מ"ר, שמענו רח' X, הידוע כחלקה Yבגוש Z (להלן: "הבית" או "הממכר"), מתוך כוונה להשתכן בו דרך קבע עם משפחתו עם שובו ארצה. לאחר השלמת עסקת הרכישה גילה התובע כי קיימות חריגות בנייה בדירה, דבר שלא הוזכר על ידי הנתבעים בשלב המו"מ. התובע טוען כי מדובר בהפרה יסודית של ההסכם, ולכן הוא מבקש לחייב את הנתבעים לשלם לו פיצויים בסך 384,000 ₪.

    

   טענות התביעה

2. בתביעה נטען כי במהלך שנת 2012, לאחר שהות של כ- 20 שנים בדרום אפריקה, החליט התובע (ומשפחתו) לשוב ארצה לצמיתות ולגור בכפר ורדים.

    

3. התובע הגיע לארץ אחת לכמה חודשים על מנת לאתר בית שיתאים לצרכי משפחתו, ולצורך כך הסתייע בשירותי משרד תיווך בכפר ורדים שבו עבדה בת הנתבעים רינת באותה עת (להלן: "רינת").

    

4. במהלך חודש 06/12, עת הגיע התובע לביקור בארץ, הציעה רינת לתובע לבחון את רכישת בית הוריה (הנתבעים). התובע ביקר בבית ומצא אותו מתאים לצרכיו. לאחר מו"מ קצר, הסכימו הצדדים על מחירו (1,650,000 ₪). התובע ציין בפני הנתבעים כי סכום זה זמין מבחינתו במלואו ללא צורך במימון בנקאי.

    

5. ביום 2.7.12 נכרת בין התובע לנתבעים הסכם מכר, במסגרתו הצהירו הנתבעים, בין היתר, כי זכויותיהם בממכר נקיות מכל זכות לצד שלישי וכי לא ביצעו בממכר כל חריגות בניה ולפי מיטב ידיעתם אין חריגות בניה בממכר (ההדגשה אינה במקור – ג.נ.). בנוסף הצהירו הנתבעים בנספחי ההסכם, הצהרות בנוגע לגודלו של הבית ומצבו התכנוני לרבות תצהיר בדבר העדר חריגות בניה שנחתם והוגש לרשות מקרקעי ישראל. התובע התחייב לשלם לנתבעים סך של 100,000 ₪ עד לא יאוחר מיום 4.7.12 ואת יתרת התמורה בסך 1,550,000 ₪ ביום 9.7.12 כנגד מסירת החזקה, ומלוא התמורה אכן שולמה לנתבעים, במקביל למסירת החזקה בממכר לתובע.