גבע באראט בע"מ נ' מנשה

לפני תביעה, שהוגשה מלכתחילה בסדר דין מקוצר, ע"ס 54,000 דולר ארה"ב, לתשלום יתרת עמלה המגיעה לתובעת, לטענתה, מהנתבע, בגין שירות שנתנה לו.

1.התובעת הינה חברה פרטית המתמחה בפתרונות מימון, גיוס הון, משקיעים והשקעות. הנתבע, כנטען, הינו פעיל בתחום הנדל"ן בארה"ב ועוסק באיתור ורכישה של נכסי נדל"ן בארה"ב.

2.לטענת התובעת, הנתבע התקשר עימה בהסכם לגיוס מימון (משקיע) לרכישת בנין לצורך הריסתו ובניית בנין חדש בן 12 דירות, בברוקלין, ניו-יורק. היה על התובעת לבנות תכנית עיסקית, להציגה למשקיעים שלהם היכרות עם התובעת וליתן ייעוץ וליווי לנתבע עד להתקשרותו עם המשקיע. נוכח פעילות התובעת, נחתם הסכם בין המשקיע, "קרן הגשמה", לבין הנתבע. מלכתחילה הוסכם כי שכרה של התובעת יעמוד ע"ס 100,000$, אך, לאחר חתימת ההסכם עם המשקיע, נאותה התובעת להפחית את שכרה, משהנתבע ניהל עימה משא ומתן לענין זה. בפגישה מיום 17/12/12 הוסכם כי הנתבע ישלם לתובעת סך 1.5% מסכום ההשקעה הראשוני שעל המשקיע להעביר לנתבע (1,582,00 $), היינו, סך 23,730$. בנוסף, 1.5% מסכום יתרת התמורה שעל המשקיע להעביר לנתבע (300,000 $), היינו, סך 4,500$, סכום נוסף של 15,000$ במועד העברת יתרת התמורה מהמשקיע לנתבע וסך 35,000 $ תוך שנה ממועד העברת התשלום הראשון ע"י המשקיע לנתבע. התובעת העלתה את הסיכום האמור על הכתב בהודעת דואר אלקטרוני ששלח מנהלה דאז, מר אמיר גבע, לנתבע ביום 17/12/12. הנתבע אישר את הסיכום האמור בו ביום בהודעה חוזרת. התשלום הראשון בסך 23,730$ שולם לתובעת וכן סך 500$ ע"ח התשלום השני. יתרת הכספים לא שולמה, ומכאן התביעה.

3.בתצהיר התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן טען הנתבע כי ההתחייבות לתשלום העמלה עפ"י הודעת הדואר האלקטרוני מיום 17/12/12 (להלן: "המסמך") ניתנה ביחס לעסקה שנערכה בין "קרן הגשמה" לחברה אמריקאית (ראה סעיף 10 לתצהירו). ההסכם שנחתם בפועל הינו בין "קרן הגשמה" לבין חברה אמריקאית, שהנתבע פעל בשמה, כשם שמעת לעת התקשרה התובעת עם חברות זרות הקשורות עם הנתבע בניסיון לגיוס משקיעים. לפיכך, אין לתובעת כל יריבות אישית עם הנתבע. הנתבע הצהיר כי במסגרת חברותו הקרובה עם מר עמי באראט, מנהל התובעת, נעשה ניסיון למציאת משקיע לפרויקט אחר, "הרקימר" בברוקלין, באמצעות התובעת, פרויקט אותו ביקש הנתבע לרקום. ברם, פרויקט זה לא יצא לפועל, מאחר שמנהל "קרן הגשמה" ביקש שלא להיות מעורב בעסקה עם מר באראט. באותה עת הכיר באראט עובדת שכירה ב"קרן הגשמה", וסוכם כי היא תוכל להעביר ל"קרן הגשמה" לקוחות של באראט, כך שבאראט לא יפעל במישרין מול "קרן הגשמה" והעמלה תעבור מ"קרן הגשמה" לעובדת, אשר תחלוק אותה עם באראט. העסקה נשוא תביעה זו עניינה בפרויקט אחר, פרויקט "בדפורד" בברוקלין. הנתבע עצמו סיכם את פרטי עסקת "בדפורד" עם מנהל "קרן הגשמה", הכין את התכנית העסקית ויתר המסמכים הדרושים ולתובעת לא היתה כל מעורבות בפרויקט זה. לבסוף נחתם הסכם בין חברה אמריקאית לבין "קרן הגשמה" ללא מעורבות התובעת. מנהל "קרן הגשמה" הציע לשלם עמלה לעובדת לאור חתימת הסכם זה, ואכן החברה האמריקאית הסכימה לשלם את העמלה, כפי שפורט במסמך. הנתבע אישר זאת. החברה האמריקאית שילמה את התשלום הראשון, לא לתובעת, אלא לחשבון אחר עליו הורה באראט. החברה האמריקאית שילמה סכום נוסף של 40,000$ לתובעת וכן כספים נוספים בגין פרויקטים אחרים.

4.במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן בפני כב' הרשמת הבכירה, נחקר הנתבע על תצהירו והוסכם כי תינתן לו רשות להתגונן.

5.התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם מר אמיר גבע, ששימש כבעליה, יחד עם באראט.

הנתבע הודיע כי התצהיר התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן ישמש תצהיר עדות ראשית מטעמו.

בסמוך לפני ישיבת ההוכחות הגישה התובעת בקשה להחלפת זהות המצהיר מטעמה, כך שמר באראט יצהיר על נוסח זהה לתצהיר מר גבע, מאחר שבין השניים נחתם הסכם פירוד ומכירת מניות, לפיו מר באראט מחזיק כיום במלוא מניות התובעת. בהחלטתי מיום 19/12/16 נעתרתי לבקשה, תוך חיוב התובעת בהוצאות הנתבע.

בדיון שנערך בפני נחקרו המצהירים וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירי הצדדים ונספחיהם, במוצג שהוגש ובסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי התובעת הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת כי הנתבע הוא שהתחייב אישית כלפיה לתשלום העמלה המגיעה לה בגין שירותיה. להלן יובאו נימוקי.

7.במסמך ששלח גבע לנתבע ולבאראט ביום 17/12/12 בשעה 12:42, נרשם בצד ה"נושא" כי מדובר בעמלה בגין רכישה בפרויקט "בדפורד". במסמך צוין כי בפגישה שנערכה בו ביום "בעניין העסקה מול קרן הגשמה בניו יורק", סוכמו התנאים הבאים:

"1. כפי שמסוכם בחוזה של שלמה מול קרן הגשמה תעבור עמלת תיווך לגבע – באראט עבור סכום ההשקעה הראשוני של 1,582,000 $ על סך 1.5% בגובה 23,730 $. העמלה תעבור בזמן קבלת הכספים מהקרן.

2. בהמשך לסעיף 1, מייד לאחר העברת יתרת התשלום מהקרן על סך 300,000 $, יעביר שלמה את יתרת העמלה על סך 4,500$, בתוספת לסכום זה יוסיף שלמה עמלה של 15,000$ עבור ייעוץ לגבע באראט.

3. תשלום אחרון עבור ייעוץ לגבע – באראט על סך 35,000$ יעבור לגבע – באראט עד שנה מיום העברת הסכום הראשון מקרן הגשמה או עד חודש לאחר קבלת כספי הליווי מהבנק המקומי לבניית הפרוייקט, המוקדם מבינהם" (ההדגשות שלי – ג.א.ש.).

בתשובה שנשלחה בדואר אלקטרוני בו ביום בשעה 12:44, כתב הנתבע: "מאושר. שלמה".

הנה כי כן, לשון המסמך, שתנאיו אושרו ע"י הנתבע, כלל איננה מציינת התחייבות כלשהי של חברה כזו או אחרת, אמריקאית או ישראלית, לתשלום העמלה לתובעת. במסמך אין כל ציון לפיו הנתבע פעל בשם חברה אמריקאית או תאגיד אחר כלשהו. כך, למשל, נרשם במסמך כי "שלמה", דהיינו, הנתבע, יעביר את העמלה המצוינת בסעיף 2 למסמך. הנתבע אישר את תוכן המסמך בהודעה חוזרת מצידו, מבלי לסייג כי אין מדובר בהתחייבות אישית שלו או כי מדובר בהתחייבות של חברה.

ממילא הנתבע לא הביא כל אסמכתא לכך שהחברה האמריקאית אכן התחייבה לשלם את העמלה או הסמיכה אותו להתחייב לענין זה בשמה. הנתבע טען כי העמלה הוסכמה בהסכם שבין "קרן הגשמה" לחברה האמריקאית, אך גם הוא לא ידע להפנות להוראה מסוג זה בהסכם שנחתם בין שתי החברות האמורות (נספח ה' לתצהיר התובעת).

8.אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה המסמך מתייחס לחוזה שייחתם בין הנתבע אישית ל"קרן הגשמה", הן מן הטעם שהנתבע אישר בתצהירו שהמסמך מתייחס לעסקה בין "קרן הגשמה" לחברה האמריקאית (ראה סעיף 18 ואילך לתצהירו) והן מאחר שאני מקבלת את גרסת התובעת, כי בין אם החוזה נחתם בין "קרן הגשמה" לנתבע אישית ובין אם באמצעות חברה אחרת מטעמו, עדיין כוונת הצדדים בהסכמה המופיעה במסמך עניינה לתשלום העמלה המגיעה לתובעת באופן אישי ע"י הנתבע בגין פועלה בעסקת "בדפורד".