ת"א 29483-02-11 גרבי נ' המגן חברה לביטוח

לפני בקשה לפי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגע תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), להתיר למבקשת (להלן גם: "התובעת"), להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי לעררים – ענף נפגעי עבודה, מיום 13.09.09, אשר קבעה שאין קשר סיבתי בין תאונת הדרכים שעברה התובעת לכאבים מפושטים ולתסמונת הפיברומיאלגיה, שכן גם אם יש עדות לפיברומיאלגיה, הרי שהיא הייתה קודמת לתאונה ומתועדת מספר פעמים בתיקה הרפואי ככאבים מפושטים.

העובדות הצריכות לעניין

התובעת ילידת 1963, הייתה מעורבת בתאונת דרכים ביום 20/2/07 בגינה הוגשה התביעה דנן אשר הייתה גם תאונת עבודה.

התובעת פנתה למוסד לביטוח לאומי ולאחר פרק זמן בו נקבעו נכויות זמניות ועררים שהגישה התובעת, קבעה לבסוף הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי לתובעת נכות בשיעור 10% בתחום הנפשי ונכות נוספת בשיעור של 5% בתחום הנוירולוגי. מאידך, כמפורט לעיל, דחתה הועדה את תביעת התובעת בכל הקשור לתסמונת הפיברומיאלגיה וקבעה, כי גם אם יש עדות למחלה, אין קשר סיבתי בין התאונה לתסמונת.

על החלטה זו של ועדת העררים הגישה התובעת ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בבל' 4879/09, בטענה, כי הועדה לא התייחסה לכלל החומר הרפואי המלמד על כך שהמבקשת סובלת מפיברומיאלגיה וכן, כי הועדה לא נימקה את אי קבלת חוו"ד הדעת שהגישה התובעת של פרופ' בוסקילה וד"ר יעקב אבלין.

כב' השופט שמואל טננבויים דן בטענות התובעת ודחה אותן. השופט קבע בפסק דינו מיום 27/4/2010, כי מפרוטוקול הועדה עולה, שהיא התייחסה במפורש למסמכים הרפואיים שהוגשו על ידי התובעת והתייחסה גם לחוות הדעת שהגישה התובעת בכך שדחתה אותם ואין צורך בהנמקה נוספת.

על פסק הדין בבל' 4879/09 הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בבר"ע 52332-05-10. כב' השופט יגאל פליטמן, דחה את בקשת רשות הערעור וקבע, כי אין ממש בטענות התובעת הנוגעות להעדר הנמקה בנוגע לכך שלא התקבלו חוות דעת פרופ' בוסקילה וד"ר אבלין, שכן הועדה כתבה שהיא אינה מקבלת את חוות הדעת בשל כך שלא הייתה בהן התייחסות למצבה הקודם של התובעת. הוסיף השופט, כי מדובר במסקנה רפואית מקצועית, בה לא מצא לנכון להתערב, כאשר מדובר בוועדה שהייתה מודעת למצבה הרפואי של התובעת כיום ובתקופה עובר לתאונה, בדקה את התובעת בדיקה אורתופדית, פסיכיאטרית ופנימית ונתנה דעתה לכל המסמכים הרפואיים הרבים בעניינה של התובעת.

גם בפתח ההליך בתביעה דנן, הגישה התובעת בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח הלאומי בדבר העדר הקשר הסיבתי בין התאונה לתסמונת הפיברומיאלגיה. כב' השופטת יעל אילני, סגנית הנשיאה, שהתיק היה בטיפולה באותה עת, דנה בטענות התובעת ודחתה אותן בהחלטה מיום 17/10/12. השופטת קבעה, כי השגותיה של התובעת על המסקנות הרפואיות של הועדה, מסקנות שניתנו לאחר בחינה של כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים ושל חוות הדעת הרפואיות מטעם התובעת אינן מהוות טעם להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה. כב' השופטת אילני אף דחתה את הטענה, כי הועדה פסקה בעניין שאינו בתחום מומחיותם של חבריה. ראשית, קבעה השופטת, כי התובעת לא העלתה טענה זו בערעורים שהגישה על החלטת הועדה ושנית, מדובר בתחלואה בתחום הראומטולוגיה, דהיינו שטח התמחות של הרפואה הפנימית ואחד מחברי הועדה היה מומחה בתחום הרפואה הפנימית ומשכך לא ניתן לקבל טענה זו.