ת"א 2940-08-10 גרינגאוז ואח' נ' חברת טרפלקס תעשיות בע"מ ואח'

לפניי מונחת בקשה לעיון בתיק בית משפט בהתאם לתקנה 4 בתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקי בית משפט), התשס"ג – 2003).

1. מבקשת העיון בתיק בית המשפט הנה צד ג' אשר אינה בעלת דין בתביעה נושא הבקשה (להלן: "המבקשת"). המשיבים הינם הצדדים לתביעה בתיק נושא בקשת העיון, כאשר רק שניים מהם השיבו לבקשה דנן (להלן: "המשיבים").

2. המבקשת מציינת, כי היא מעוניינת לעיין בכל כתבי בי-הדין והמסמכים המצויים בתיק בית המשפט. הנימוק לכך הנו שהמבקשת הגישה תביעה, שמתבררת בימים אלה בפני בית המשפט השלום בנצרת במסגרת ת.א 50186-11-15, נגד אחד מהמשיבים בעניינינו - הנתבעת 2, חברת טרפלקס תעשיות בע"מ. התביעה אמנם הוגשה כנגד הנתבעת 2 בלבד, אך המבקשת שבה ומדגישה, כי אלמלא הנתבעת 3 – חברת טרפלקס קומפאונדס 1994 בע"מ הייתה בהליכי פירוק – התביעה כאמור הייתה מוגשת גם נגדה (להלן: "טרפלקס 2"; " טרפלקס 3" וביחד – "החברות").

   ובמה דברים אמורים: מעיון בבקשת המבקשת עולה, כי האחרונה סיפקה חומרי גלם בשנת 2009 לטרפלקס 2, ואולם לא קיבלה ממנה כל תמורה. טרפלקס 2 מיאנה לשלם בתואנה, כי החוב שייך לטרפלקס 3. במסגרת הבקשה שבעניינינו נפרשת יריעה רחבה על הזיקה בין שתי החברות כאמור ופעילותן, וזאת במטרה להצביע על קושי המבקשת לאתר את בעלת הדין הרלוונטית לתביעתה. לפיכך, סבורה המבקשת, כי העיון דרוש על מנת ללמד על הקשר בין החברות, מאחר שלטענתה, מוסתר מפניה מידע בנוגע לבעל הדין הרלוונטי.

3. לבקשה זו הוגשה התנגדותם של שניים מהמשיבים – הנתבעת 1, טרפלקס תעשיות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן: "טרפלקס 1") והנתבעת 2 (כזכור – טרפלקס 2).

   ראשית נטען, כי יש לסלק הבקשה על הסף מפאת אי צירופו של תצהיר.

   לגופו של עניין נטען, כי התביעה שהגישה המבקשת הנה תביעה כספית בעניין הפרת התחייבות, שהוגשה אך ורק נגד אחת מהנתבעות – טרפלקס 2, וזאת בשעה שהתביעה שבעניינינו אינה אלא תביעת עיזבון, שבגדרה זהות החברות לא נידונה ולא נתקבלה לגביה כל החלטה. הוסיפו המשיבות וטענו, כי התיק דנן הסתיים במחיקת התביעה, בהסכמת כלל הצדדים, ועוד בטרם הוגש כתב הגנה מטעם המשיבות.

   לגופו של עניין נטען, כי עיון גורף עלול לפגוע בפרטיות הצדדים, לחשוף סודות מסחריים, להפר תניית סודיות, כמו גם לפגוע בסודיות הרפואית של המנוח בהליך.

4. המבקשת הגישה תשובה לתגובה, תוך הפנייה לפסיקה, כשתמצית טענתה היא, שנוכח חשיבות עיקרון פומביות הדיון - חובת ההנמקה המוטלת על מבקש העיון בתיק בית המשפט היא חובה מצומצמת, ולמעשה נקודת המוצא היא שלכל אדם זכות עיון. לטענתה, אין כל איסור בדין המונע מהמבקשת לממש את זכותה לעיון. לא זו אף זו, לשיטת המבקשת, הרי שהסוד שמבקשות החברות לשמור עמן הוא דווקא יחסי הגומלין ביניהן והאופן בו הן עושות שימוש בזהויותיהן השונות. בנוסף, בתגובה לטענת המשיבות כי לא צורף תצהיר לבקשה נטען, כי אין דרישה לכך בהתאם לתקנות העיון.

5. בחינת בקשות לעיון במסמכים המצויים בתיק בית המשפט בהתאם לתקנה 4 לתקנות העיון נעשית במסלול תלת-שלבי: בחינה אם קיים איסור בדין לעיון בחומר המבוקש; בהנחה שאין איסור בדין, ייבחן אם העיון מוצדק, כאשר לאור עקרון פומביות הדיון נקודת המוצא היא שיש לאפשר את העיון, והנטל למניעת העיון מוטל על המתנגדים לכך; בהנחה שיש הצדקה לעיון, יש לבחון כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות המתנגדים לעיון, ובשים לב לסבירות הקצאת המשאבים של בית המשפט[ראו לעניין זה: קליין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 2015)].

6. בחינת המתווה הנורמטיבי, על שלושת שלביו, מצדיקה את קבלת הבקשה. אשר לשלב הראשון, הדיון בתיק נעשה בדלתיים פתוחות ואין כל איסור בדין על גילוי החומר.

   אשר לשלב השני, שוכנעתי, כי עיון במסמכים המצויים בתיק יסייעו למבקשת בחשיפת מידע בנוגע ליחסי הגומלין בין החברות באופן שעשוי לסייע באיתור בעל הדין הרלוונטי לתביעתה. די בכך כדי לבסס את עניינה ולהעביר את נטל השכנוע אל המשיבות המתנגדות.