חלאילה נ' מדינת ישראל ואח'

א. ההליך

 1. בתביעה שלפני עותר התובע לכך שהנתבעת מס' 1 (להלן - "הנתבעת"), תחויב לפצותו עבור זכויות במקרקעין שהופקעו, ואשר היו בעת ההפקעה בבעלות אביו המנוח של התובע, מר מוסטפא מוחמד חלאילה ע"ה.

2.אביו המנוח של התובע הותיר אחריו צוואה, שנערכה בתאריך 23.12.1990. צוואה זו קויימה בצו קיום צוואה, שניתן בתאריך 20.1.2005 על ידי הרשמת לענייני ירושה בחיפה (תיק מס' 23728).

3.אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע הוא הזכאי לקבל הפיצויים עבור הזכויות שהופקעו. שתפורטנה להלן. לפיכך, הדיון התמקד בשאלה, מה הוא הפיצוי לו זכאי התובע בגין הזכויות שהופקעו.

4.בתאריך 21.12.2017 שילמה הנתבעת לתובע סך 300,000 ₪, כפיצוי שאינו שנוי במחלוקת.

ב. הזכויות שהופקעו

5.הפקעת הזכויות נעשתה לפי הוראת פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן - "הפקודה"). מבין מסלולי הפיצוי הפתוחים לפניו, בחר התובע בפיצויי קרן נומינליים לפי סעיף 12 לפקודה, בצירוף פיצויי פירות נומינליים לפי סעיף 13(1) בדמות דמי חכירה אבודים, החל מהמועד בו נתפסה ההחזקה בקרקע שהופקעה ועד למועד תשלום הפיצויים או למצער חלק נכיר מהפיצויים (וראו: ע"א 3079/08 מדינת ישראל נ' קרן עזרה ע"ש יעקב הייטנר (4.7.2012); ע"א 2405/91 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח הרב פנחס דוד הורוביץ ז"ל, פ"ד נ"א(5) 23 (1997)).

6.הזכויות במקרקעין שהופקעו מפורטות בטבלה שלהלן: